שאלת מליון הדולר

שלום דרור, רבות נשאל כאן לאחרונה בעניין התלות במטפל, ובכל זאת לא ברור לי עדיין: האם התלות המדוברת היא רק שלב בטיפול, והיא אמורה לחלוף או לכל הפחות להתמתן עם הזמן, או שמא היא מצב קבוע המתפתח וצובר תאוצה ככל שהטיפול מתקדם, וחולפת רק עם סיומו המוחלט? האם הפחתת תדירות הפגישות עשויה להפחית את תחושת התלות או להיפך? תודה רבה!

נוי שלום, את אכן שואלת שאלה חשובה ומורכבת. תלות בטיפול חשובה משום שהיא מאפשרת התמסרות לתהליך הטיפולי ושחזור של תהליכים לא מודעים של המטופל בתוך בחדר. לעיתים הנושא המרכזי בטיפול הוא אמביוולנטיות כלפי התלות, צורך עז במטפל ובטיפול מחד,וחשש וכעס רב על עצם ההזדקקות הזו מאידך. במקרים אלו עיבוד האמביוולנטיות סביב התלות יכול לקחת זמן רב אך הוא חשוב ביותר. הפחתת תדירות הפגישות לא מביאה בעיניי לפתרון האמביוולנטיות הזו, לפתרון הקושי סביב התלות. גם אם היא מביאה להקלה זמנית בשל ההרגשה שהצד שלא זקוק הוא הדומיננטי כרגע. בעצם הפחתה שכזו משרתת התנגדות לתהליך הטיפולי. דרור

כמה זמן עיבוד האמביוולנטיות לגבי התלות, יכול לקחת?? 3 , 5 , 10 !?? שנים? ובהנחה שהמטופל הגיע סופסופ לתובנה לגבי מקור התלות - ביחסים מוקדמים שלו עם הדמויות המשמעותיות הקרובות לו, קרי - הוריו - הכיצד זה יכול לשים קץ לתלות שלו במטפל?? ומה הפתרון - אם לא הפחתת הפגישות עם מושא התלות - המטפל ? או סיום מוחלט של הקשר? האם אתה חושב שהגברת תדירות הפגישות אמורה לעזור?? הרי זוהי התמכרות לשמה - ככל שמתראים יותר , רוצים יותר וזה גם לא מספיק!!!!!!!!! ונכון שזה אינדיבידואלי אבל גם פה לכל דבר יש גבול , האם גם אחרי 20 שנה, יש להמתין עד ש"עיבוד האמביוולנטיות" הזה יסתיים?? עד מתי? וסליחה אם נשמעת קצת תוקפנית...

האם על פי רוב התלות "עוברת" לפני הסיום הרשמי של הטיפול, או ברוב המקרים חולפת תופעת הלוואי הזו רק עם תום הטיפול ? תודה על התשובה.