על הקושי שבקבלת הגדרות (או פשוט שלום שלום?)

היי, הרבה זמן לא כתבתי כאן. מרגישה צורך להציג את עצמי כי הכל השתנה פה מאז... במשך תקופה ארוכה הייתי מגיעה לכאן בסופי שבוע כדי לפגוש את מילותיה החמות והחכמות של אורנה, אבל מאז שהיא וליאת לא כאן עוד לא הגעתי לכתוב... לא בטוחה אם האנשים שהיו כאן אז עדיין מסתובבים באזור או לא (יעלה, הדר, נורית, האם אתן עוד כאן?) ובעצם גם לא ממש יודעת איך להתחיל. מיידי פעם אני קוראת כאן והמילים שלך, מלי, דגדגו לי היום את קצה האצבעות ועשו לי חשק לכתוב... אז אחרי ההקדמה הארוכה הזו קצת קשה להתחיל... פשוט אתחיל ומה שיצא יצא. אני "רשת", בת 23, ויש בי הרבה חורים. בשנים האחרונות אני עובדת מאד קשה בטיפול על להשלים אותם ולחבר את הפאזל הזה של החיים שלי. בטיפול עברתי דרך מאד ארוכה. הגעתי כנערה מתבגרת מבולבלת שהתקשתה להתמודד עם אובדן של ילדה קטנה, קרובה ואהובה שנפטרה מסרטן ומצאתי את עצמי במסע ארוך מחפשת את הילדה האבודה והפגועה שבתוכי. מחפשת את עצמי. את הרגשות שלי, את הזכרונות שלי. לאט לאט בדרך חתחתים הגענו לגעת בפצעים הכי ראשוניים ועמוקים שלי. זה לקח שנים, זה כאב וזה עדיין כואב כל הזמן, אבל היא אומרת שאלה כאבי גדילה ושבסוף נגיע אל היעד שהוא חיים מלים ומאושרים יותר. היא מחזיקה עבורי את התקווה, בינתיים עד שאוכל להחזיק בה בעצמי. בדרך היו עליות ומורדות. בעטתי המון. עברנו הרבה דברים ביחד. היא חלתה בסרטן והחלימה, אני עשייתי מעברים בין ערים, בין מקומות, בין תקופות ועכשיו אנחנו עומדות בפני שינוי נוסף כי היא בקרוב יוצאת לחצי שנת שבתון בחו"ל. זה לא יהיה לי פשוט, אני ממש רגילה לנוכחות שלה בחיים שלי (שלא נאמר תלות, כן?), אבל כשנגיע לגשר נחצה אותו... בכותרת כתבתי על הקושי שבקבלת הגדרות, אז אולי כדאי שאגיע לפואנטה (אם יש כזו בכלל :-)). מאז ומתמיד קשה לי עם הגדרות. בפגישה השבוע היא קראה לזה "טראומה" וזה הכאיב כל כך. שנים אנחנו מדברות ולא נותנות לזה שם. בעצם, מיידי פעם היא מגיעה עם איזו הגדרה פסיכולוגיסטית שמחרפנת לי את המוח במשך כמה ימים ואז ממשיכים. היא ראתה את המבט שלי ואחרי רגע אמרה "כן כן, זו טראומה, ממש", משהו בבטן התכווץ לי כי לא רציתי לקרוא לזה בשם. א עברה שנייה והיא נעצרה ואמרה "זה יותר מטראומה, complex trauma". ומאז צמד המילים הזה מהדהד לי בראש. רשת שונאת הגדרות, רשת שונאת "complex טראומות". טראומה זה עסק מספיק מסובך, זה לא מספיק?

שלום רשת קודם כל ברוכה הבאה, או יותר נכון - ברוכה המצטרפת. שמחה שהרגשת צורך לחזור לכאן, ושהמקום הזה נשאר בכל זאת קרוב לליבך, למרות השינויים והטלטלות שהוא עבר. אני חושבת על מה שכתבת, וקודם כל מתפעלת, כמוך, מהמסע שאתן עוברות, ומהשותפות האמיצה שהצלחתן, את והמטפלת שלך, ליצור, למרות כל הזעזועים והמשברים, אלה הפיזיים ואלה הנפשיים. אני חושבת על מה שעברת סביב ההגדרה שלה ("טראומה" ו"קומפלקס טראומה"), ומה שם נגע בפצע כואב, טרי מדי. האם זו ההגדרה שהייתה חזקה מדי, נתנה שם מאיים ומפחיד מדי לחוויה שאת עוד לא מצליחה לאמוד את גודלה? ואולי להפך - אולי דווקא המילה, או צמד המילים נחוו כסוג של צמצום, נסיון לתחום ולהגיד משהו כ"כ גדול ומשמעותי למילה במילון (ולא סתם מילון, מילון פסיכולוגי...)?. ואולי בכלל משהו באינטראקציה שם, שנחווה לך לא מותאם, לא רגיש, לא רואה אותך, ועומד בסתירה להכרות העמוקה, רבת השנים, ביניכן, וההגדרה הזו, של "טראומה" הייתה רק השיקוף של איזו הרגשה כללית באותה שיחה. ואולי אולי אולי זה כ"כ קשה פשוט מפני שזה נכון - קולע, מדוייק, מנוסח, אולי באופן שעד כה לא העזת להגיד ולהגדיר?. בכל מקרה, יש כאן המון נקודות למחשבה. מתיארוך את הטיפול נשמע לי כמעט מיותר להמליץ לך לפתוח את זה בטיפול, ולהתבונן על כך ביחד - את והמטפלת שלך.אני בטוחה שאת כבר יודעת ומכירה בערך ובחשיבות שבכך. לילה טוב וסופ"ש מוצלח,, מלי.

היי מלי, תודה על התגובה... המילים שלך עשו לי קצת סדר בראש, זה כנראה מה שחפשתי. עזרת לי לכוון את עצמי להבנה בנוגע למה שהכאיב כל כך בהגדרה שלה. זו הגדרה חזקה מיידי לאוסף של חוויות חיים שאני עוד לא מצליחה כנראה לאמוד את הגודל והפגיעה שלהן. ההגדרה הזו מנסחת באופן נחרץ (וחד משמעי?) את מה שעד עכשיו לא הצלחתי להגדיר לעצמי או לאחרים... המוח מבין את זה, אבל הרגש מתקשה. וחוץ מזה, יש משהו בהגדרה של קומפלקס טראומה שהוא נורא מפחיד במובן של החומרה והדרך שעוד יש לעשות... בטח עוד נדבר על זה שם... תודה תודה רשת

רשת.. אני אמנם "ותיקה" אבל בכל זאת בדור אחד אחרייך, אני חושבת.. אם תזכרי אותי (וגם אם לא), רק רוצה לומר לך שמאוד מרגש לראות כאן את השם שלך שוב.. מאוד מרגש לקרוא ממך. בפעם האחרונה שכתבת כאן, די מזמן, היית הרבה פחות קולחת והרבה יותר כואבת.. כואבת מבפנים ובעוצמות מטלטלות עד שגם לי כאב קצת. היית קצת באיבוד.. אם קראתי אותך נכון, נדמה לי ש but now you're found סומכת עלייך, יודעת שתיצלחי גם את ההמשך.. יודעת שחיים מלאים נבנים מכל פעם עוד קצת, ובלי שאני מכירה ממש- נראה שהחיים המלאים שמגיעים לך הולכים ונבנים.. עקב בצד אגודל, איכשהו אני לא דואגת.. האמת רק רציתי לכתוב שמאוד שמחתי-התרגשתי לראות אותך כאן, ואולי יצא לי קצת שמאלץ בלי כוונה :-) בואי יותר :-) (לילך)