החיים מחוץ לתיבת נוח

שלום, זה בטח לא המקום לכתוב בו אבל הכעס בתוכי כל כך גדול.... רציתי לכתוב על איך זה להיות מחוץ לתיבת נוח, אליה נכנסים כל בעלי החיים זוגות זוגות..עד שהם יוצרים לעצמם כפילים קטנים בדמותם.... איך זה לחיות שנים בבדידות הרחוקה מלהיות מזהרת..להרגיש כמיהה בלב למשהו שלעולם נשאר בלתי מושג, רחוק מהגשמה, שייך רק לאחרים...מה יש להם שאין לי? כנראה מזל... ומי אני בסך הכל? סתם מישהי במחצית העשור החמישי לחייה, שמעולם לא חוותה אינטימיות זוגית ליותר מרגע קצר ומשלה, שלעולם לא תריח את ריחו המתוק של תינוק, ולנצח תחפש נחמה בעולם מרוקן מנחמות. כן, כן, מרחמת על עצמי, נכון...כן, כן, כועסת על מר גורלי...אפילו הפסיכולוג שלי כינה אותי "סוג של איוב" והציע פתרונות עלובים כגון התנדבות או אימוץ בעל חיים...ומה לעשות שאני לא יכולה להשלים עם היעדר פינת האושר האישי שלי...ומחפשת דווקא בעל חי על שתי רגליים? שותף להנאות הקטנות וחבר לעת צרה. יודעת שתגיבו באמפטיה...יודעת שתאמרו שיש אכן אושר / הסחת הדעת מהאומללות באימוץ חיה או בהתנדבות אך כל זה לא מספק את הלב הדואב...הלא קשים הם החיים ללא מגע, ליטוף או שותפות. ואין תועלת באמפטיה, או במילות עידוד, הבל הבלים הכל הבל...מי שלא חווה תחושות כאלה לעולם לא יבין אותן וימשיך להמליץ על תחליפים זולים לחמימות אנושית ולתחושת שייכות. ומה נתנה לי הכתיבה? פורקן לרגע קט, חמש דקות של ביטוי הכאב, ובמה להשמעת קולי המיוסר. ושוב נצא אל השמיים הסגריריים כשהלב ממאן להינחם, והחיוך המזוייף שלוח לכל עבר...

שלום לבודדה. את מתייחסת לחוויה של חוסר בסיסי שאין לו תחליף. אני חושבת שהרגשת פספוס מול ההצעה להתנדב או לאמץ חיה, היות והצעה כזו פרושה עבורך לטשטש את החור הגדול שאת מסתובבת איתו, ולהכחיש את האין והחסר שבחייך. אני חושבת, כמוך, שיש דברים שאין להם תחליף, וכאבים שאי אפשר למסך או לערפל. לא תמיד יש "במקום" או "דומה", ונסיו לייצר תחושה כזו יכול להיות מכעיס ומקומם. ועם זאת, אני חושבת שהמטפל שלך כיוון אותך לנסיון להפיק הנאה, עניין וסיפוק מהחלקים של ה"יש" בחייך, וללמוד לחיות עם תחושת סיפוק והנאה, לצד החוסר והחסך. זו דרך לא פשוטה, אבל בעיני אפשרית בהחלט. אני חושבת שמגיעה לך חוויה אחרת מלבד בדידות וריקנות, ובטוחה שהחיים שלך יכולים לספק גם רגעים אחרים. אני תווה גם מה בך, אולי, צריך כעת (ואולי לא רק כעת) להאחז בתחושת הכשלון וחוסר המימוש, לא להפרד ממנה, לא לוותר עליה. נדמה לי שאולי עבורך זו כבר זהות וסוג של "כרטיס ביקור" ואני תוהה אם את מסוגלת לתפוס ולחוות את עצמך גם כאדם עם עושר, מורכבות, חיים, והרבה "יש" ו"מלא" בתחומים שונים. מקווה שתצליחי לבדוק ולהאיר עוד חלקים בחייך, ולתת (גם) להם מקום. להתראות, לילה טוב, מלי.