קשר זוגי אספררגר אולי נרקיסיזם..

שלום ד"ר מלי.. הודעותיי נמצאות בעמוד זה של הפורום.. מדובר בבחור מאד מאד מוצלח, ומאד מצליח, חכם השגי ומעניין. בעל מעלות רבות ומתאימות לי. הבעיה היא חוסר יכולת מוחלט בהבעת אמפתיה. מסוגל לנתח מצבים - בצורה קרה, מסוגל לעשות משהו אם אני מבקשת ואם זה נראה לו מספיק הגיוני, לפעמים מתווכח בםולמוסיות על פירוש מילולי של הדברים, קושי בהבעת חום, קרירות והתנתקות אבל לא בצורה של גבר מניאק (סליחה על הביטוי) אלא פשוט כי נראה שהוא מרגיש שאין לו ברירה והוא מעוניין עכשיו להתעסק רק במשהו ספיציפי. לא היו לו כמעט מערכות יחסים יש לו בעיה עם מרקם של הרבה מאכלים, מישהו אמר לי עליו שיש לו קווים אוטיסטיים (ולא כדי לפגוע ) ובאופן כללי גם לו יש הרגשה שמערכת יחסים זה גדול עליו (לפי דעתי ) למרות כל הישגיו המפוארים ביותר בכל קנה מדיה. ולכם הקשר לא עובד בכלל בעיקר בשל ההייאוש שלי. לא חשבתי שזה אפשרי שיהיה משיהו כזה מוצלח עם אפסרגר אבל אז קראתי בפורום של אפ"י וראיתי שיש שם מישהי שיוצאת עם רופא כזה.. הוא עונה על הקריטריונים אם כי התפקוד שלו מבחינת עבודה לימודים וכו יוצא דופן, ואין לו מראה מוזר או תנועות מוזרות אבל ההרגשה שלי שהוא כאילו חסום לרגשות, אמפתיה וזרימה עם אחרים. כשאני אבקש ממנו משהו פרקטי הוא יעשה את זה אבל אם אני לא אבקש הוא יכול לא לעשות בשבילי את המינימום כמו ללוות אותי לדלת. לפעמים אני מרגישה שאני כמו מאלפת.. אני מצטערת על האורך - שאלתי היא כזו: א. האם יכול להיות שמישהו שעבר חיים רגילים או יותא נכון חיים במסגרות של הצטיינות וכו יהיה בעל התסמונת? ב. האם יתכן שהוא לא ידע מכך? גץ מהי האבחנה המבדלת של זה ? כלומר מה עוד יכול להיות. חשבתי על נרקיסיזם (אני מתעניינת בנושא- בעיקר מקריאה באינטרנט.. ) אני שוקלת מה לעשות ואני מפחדת שאולי זה לא תסמנות שאני מכונה לקבל אלא הפרעת אישיות אולי יותר חמורה.. בקיצור כשמי כן אני מבולבלת... תודה רבה על תשובתך...

מבולבלת יקרה. אני מנסה להמנע מלעשות אבחנות דרך הפורום, בייחוד כשמדובר בתחומים שאני פחות בקיאה בהם. אני מציעה לך לקרוא יותר על האספרגר, ולהפנות את השאלות לגבי האבחנה הזו למומחה בתחום (אינני מרגישה מספיק מקצועית לענות לך בנושא הזה). עם זאת, אני תוהה לגבי הצורך שלך ב"אבחנה" ובעיקר תוהה איך היא תשנה את התחושה שלך "בסופו של יום". הרי בין אם בן-זוגך מאובחן כך או אחרת, הרי שההתמודדות והקשיים נשארים, ונדמה לי שהמוקד של השאלה שלך צריך להיות עד כמה את מוכנה ורוצה להשאר בקשר כזה, למרות (ואולי גם בגלל) המוגבלות הרגשית של בן זוגך. אני גם חייבת להודות שכשקראתי את התיאור שלך פחות הייתי עסוקה בתהייה לגבי האבחנה הפסיכיאטרית, ויותר ניסיתי להבין מה את מספרת על בן-זוגך. הרגשתי שאת מתארת בחור שלמד להתייחס לדברים מנקודת מבט אינטלקטואלית, רציונלית, ולנתק את ההקשר הרגשי מדברים. אנשים כאלה נחווים לעיתים כאטומים ומנותקים, אבל הרבה פעמים מסתתרת מאחורי ההתנהגות הזו למידה ארוכת שנים של טאבו על רגשות ותשוקות, של איסור להרגיש, ולתת לזה מקום, כאילו שהעולם הרגשי צריך להתקיים בתנאים של מחתרת. מה שאני מאמינה הוא שהעולם הרגשי קיים, אבל צריך לאפשר לו ולעודד אותו לצאת לאור. טיפול או התמודדות על כך במסגרת קשר, חברי או זוגי, יכולים להיות מאוד יעילים. בהצלחה, מלי.

תודה מלי !! ראשית אני רוצה לציין שבעבר בטיפול (אני כרגע בהפסקה מסיבות טכניות) שאלתי את המטפלת שלי האם לדעתה הוא נרקיסיסט והיא אמרה שבהחלט יתכן.. אבל כעת משנחשפתי לעולם התסמונת הזאת , ואכן קראתי עליה הרבה, אני חשה שאולי זאת הבעיה, ומשום מה זה קצת גורם לי להקלה מסוימת. אם עד היום הכרתיבכך וקבלתי את זה שהוא פשוט לא יכול, אבל אולי היתה לי איזשהי מחשבה פנימית שאולי אם הוא מספיק ירצה, וכמובן שאולי זה משהו באהבה שלו אלי- ידיעה על הגורם יכולה להקל על התחושות האלו. אני כל כך מסכימה עם מה שכתבת על העולם הרגשי כטאבו, ואכן הרבה פעמים אני מרגישה שאני ממש כמו מטפלת מהבחינה שאני נותנת לו לגיטמציה לרגשות... זאת שאלה ממש מורכבת אבל אני מרגישה שאת ממש מבינה למה אני מתכוונת- האם תוכלי לתת לי עצות מעשיות להתנהגות שללי? (אגב טיפול זה משהו שהוא שוקל אבל אולי הוא אפילו לא מספיק בשל לפתיחות כזאת ובכל מקרה לא בטוח שיילך) אני מקווה שהבנת את שאלתי... לדוגמא איך לגרום לו למוטיבציה, (איך לגרום לו להבין שאם משהו לא בסדר זה לא שצריך לשבור את הכלים אלא לנסות ואולי ניתן להשתמש במילה לפייס, לחזר. כרגע הוא פשוט מתנתק... עד שאני עושה את הצעד הראשון. ואני לא רוצה יותר !!!!!!