תרופות - בעד ונגד

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

30/10/2008 | 16:42 | מאת: ליבי

מלי שלום, יש לי כמה שאלות עקרוניות ואולי קצת אישיות ואודה על כל התייחסות. האם את בעד או נגד תרופות (להקלה על דכאון אצל אדם מתפקד) ובאילו מצבים? האם את מפנה מטופלים לטיפול תרופתי או מחכה שזה יבוא מיוזמתם? והאם כשאת מפנה, במידה שאת מפנה ליעוץ פסיכיאטרי, "היד יותר קלה על ההדק" כשמדובר במטופל זר, לעומת למשל אם זה היה קרוב משפחה?

לקריאה נוספת והעמקה
30/10/2008 | 21:49 | מאת: ד"ר מלי מרקיביץ

שלום ליבי. השאלות הללו חשובות מאוד. באופן עקרוני אני בעד עזרה בתרופות בעת הצורך, ובהחלט מאמינה, כמו גם נשענת על מחקרים בתחום שמראים שהשילוב של פסיכותרפיה (שיחות) וטיפול תרופתי הוא היעיל ביותר להתמודדות עם דכאון וחרדה. אני מאמינה שאדם בדכאון או בחרדה הוא אדם שסובל, ושיש היום אמצעים בטוחים ויעילים להקל את סבלו. ממש כפי שאדם שסובל מכאבים ייעזר בכדור, כך בעיני יש מקום לעזרה גם סביב בעיות נפשיות. אבל אני חושבת שבסופו של דבר זו החלטה שצריכה להיות מותאמת לאדם ספציפי. יש אנשים שהאופציה הפסיכיאטרית מאוד רלבנטית לגביהם, ויש כאלה ששוללים אותה מכל וכל, בשל טיעונים שונים, שקשורים לאופי ולמבנה הנפשי של האדם, ושאני מאוד מכבדת. למשל, יש מטופלים שטוענים שייתכן כי הטיפול התרופתי יסייע להם בהתמודדות עם הדכאון, אבל ייפגע בבטחון או בדימוי העצמי שלהם. מטופלים אחרים מדברים על חיפוש אחר תחושת ההישג שבמאבק דרך תובנה בלבד, ויש כאלה שמתייחסים לסטיגמה או לפחד מתופעות הלוואי. למרות שלדעתי האישית אלה סיבות שאפשר להתווכח עליהם, אני חושבת שבסופו של דבר זו צריכה להיות החלטה שהאדם שלם איתה. בד"כ האופציה התרופתית עולה בטיפול כשברור שהאדם מסתובב עם תחושות קשות. אני מרגישה בנוח לברר זאת עם המטופל, למרות שהרבה פעמים ההתלבטות או ההחלטה על כך באה עוד לפני שאני מעלה זאת בחדר. ולגבי ה"קלות על ההדק" - באבחנות שכיחות כמו דכאון וחרדה, אני מתרשמת שבד"כ אין בכל מקרה עיכוב במרשמים. אני מניחה שתלונה על חרדה או דכאון בביקור אצל פסיכיאטר תסתיים בד"כ במרשם מתאים. בהצלחה, מלי.

31/10/2008 | 09:53 | מאת: למלי.

מלי, אני חושבת שתשובתך לליבי בענין הקלות על ההדק לא קבלה התיחסות שתאמה לשאלתה.אני מניחה שהיא התכוונה לקלות שבה מופנים מטופלים לקבלת תרופות-באופן כללי,אך כשמדובר במטופלים מקורבים יותר(משפחה, חברים) השיקול הופך להיות כבד משקל יותר. לגבי הרופאים האמורים לתת מרשמים, אין לי ספק בענין הקלות בו הם רושמים את מרשמיהם... אישית, אני מתעכבת על אותה נקודה, מאחר ואני, ואת וכולנו, יודעים,לאיזה תהום יכול לדרדר אותנו שימוש בתרופות, (ואני מתכוונת גם לתרופות למחלות אחרות, אבל בעיקר לתרופות פסיכיאטריות).ולא הייתי מזלזלת בשום שיקול ,שאת הצגת לגבי אלה המתנגדים לתרופות. שיהיה יום טוב. שבת שלום.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית