טיפול

למלי שלום רב אני נהנת לקרוא אותך בפורם. אני בטיפול כשנתיים וחצי, אני מאד מאד מאד אוהבת את המטפלת שלי ממש עד כאב. למרות שהיא אמרה לי שאני מאוד חשובה לה, אני לא מאמינה לה וחושבת לעזוב את הטיפול. כאשר אנחנו מדברות על עזיבת הטיפול היא נותנת לי להחליט וזה מרגיש כאילו לא אכפת לה ממני. האם לעזוב את הטיפול.

שלום נ. ראשית, תודה על המחמאות. אני שומעת אותך עסוקה באהבה של המטפלת שלך אלייך ובשאלה עד כמה זה הדדי. למרות שהמטפלת שלך הגיבה לשאלה שאת מסתובבת איתה, עדיין את חשה לא בטוחה ולא רגועה. אני חושבת שחשוב מאוד להבין את מה שקורה לך כעת בטיפול כדרמה של יחסים שבזכותה אפשר, כנראה, לראות, מה מעסיק אותך בתוך קשר, מה גורם לך לאי שקט, ומה הופך את הקשר לקשה, מכאיב וכמעט בלתי אפשרי עבורך. אני חושבת שאת מעלה שאלות משמעותיות כמו: האם ניתן לאהוב אותי? איך אדע אם באמת אוהבים אותי? אם אני מרגישה לא אהובה, איך אני מתנהגת בקשר (עוזבת? נשארת ונאבקת על מקומי)?. אני חושבת שהקשר עם המטפלת מציף גם שאלות רחבות וכלליות יותר כמו: מה את צריכה בקשר, מתי את מרגישה לבד (למשל, אולי דווקא כשנותנים לך להחליט ומכבדים את הקצב שלך, כמו שכנראה המטפלת שלך עושה עכשיו, זה מותיר אותך בחוויה שלאחר לא אכפת), מתי את לא רגועה, ואיך את מתנהלת בקשרים כשאת מרגישה לא רגועה, דחוייה, כועסת וכו'. אני חושב שיש לך הזדמנות נפלאה כעת להתעמק ולהבין יותר את המקומות הללו, שבוודאי משפיעים מאוד על חייך. בהצלחה, מלי.

היי מלי .. גם לי מאוד מפריע "חוסר ההדדיות " בקשר על הפסיכולוגית שלי , אני לא מבינה איך אפשר להראות ולהשליך מהקשר הזה על קשרים אחרים , כשבשאר הקשרים בחיי אני לא משלמת למישהו להקשיב לי , הוא משתף אותי באותה מידה שאני משתפת אותו . אני בכלל לא מרגישה שמה שקורה לי בקשר עם הפסיכולוגית שלי דומה למה שקורה לי בקשרים אחרים . זה קשר שמאוד מתסכל (אצלי במהלך השנתיים פלוס של טיפול היא מעולם לא אמרה לי שאכפת לה ממני או משהו בסגנון ) , אני מאוד תלוייה בה , אבל אני מרגישה ממש רע עם זה שאני קשורה אליה , בעוד שמצד שאני אני בסה"כ עבודה שלה . בגלל שאני לא יודעת כלום על הצד השני , אני מרגישה מאוד לא נוח לשתף אותה . ברור לי שלא באמת אכפת לה ..(אני לא כועסת או מבקרת .. סתם מתוסכלת מזה שאני תלוייה בקשר שהוא לא אמיתי ).אני באמת מנסה להבין , איך התסכול הזה אמור לעזור לי לפתור בעיות אחרות ..כשזה רק גורם לי להרגיש יותר ויותר רע עם עצמי ??

מסתבר שזו טכניקה , או כרוניקה ידועה מראש. המטפלים אומרים שהם אוהבים, חושבים עליך, יש פה הרבה אשליה לטעמי,כי הכל נעשה לצורך נחמה פורתה לזמן קצוב, והתחושה כאילו את שבויה בידי המטפלים. אומרים לך תחליטי את, כאילו שרק המטופל בטיפול, איפה מקומו של המטפל? יש כל הזמן דו שיח ולא מונולוג. לכן עם כל הכבוד צריך להתיחס לדברים בארבון מוגבל.

שלום בר. אני חושבת שאת מביאה את הקול של חוסר האמון וחוסר הבטחון במטפל. מנקודת המבט שליי, הקשר הטיפולי בהכרח מעלה רגשות אצל שני השותפים. לא תמיד הרגשות דומים, וגם לא תמיד הם (רק) חיוביים, ולדעתי מטפל שמוכן להתייחס לכך מחד, ומטופל שמוכן (באמת) לשמוע זאת, מאידך, בהחלט יכולים לנהל דיאלוג משמעותי, ובעיני גם טיפולי מאוד, בנושא הזה. אני מפנה אותך גם להמשך התשובה שלי בשרשור הזה, שנדמה לי שמרחיבה קצת יותר בנושא. לילה טוב, מלי.