מתי יהיה חדש????????

אני כ"כ עייפה, רוצה כ"כ להרגיש שווה ולא יודעת איך. רוצה להרגיש אהובה ולא יודעת בכלל איך לקבל אותה. אני כ"כ רוצה לצחוק באמת מהבטן ולא לעשות "כאילו". כ"כ רוצה חברים חדשים שמתאימים לי , לעצמי לרמה האינטלקטואלית שלי, ואני לא יודעת איפה לחפש. כאילו רודפת אחרי משהו שהוא לא קיים. תמיד מרגישה שאני חזקה מבחוץ אבל כ"כ שבורה ומרוסקת מבפנים. השברים מהעבר גרמו לי להראות חוסן חיצוני אבל בפנים הכול הרוס ושבור ואני כ"כ צעירה יש בנות בגילי שאפילו לא חוו זוגיות ואני כבר קדימה בהרבה , רק בת שלושים וחושבת כמו בת חמישים, פשוט עייפה ותשושה מחפשת בכול דרך לגרום לעצמי סיפוק כלשהו, סף הגירוי גבוה מאוד ואני לא מצליחה לעשות דבר וחצי דבר שיגרום לי להרגיש " מאושרת" באמת. "מאושרת"?, מילה שזרה לי מאוד אני עוברת יום אחרי יום כאילו רק שורדת העיקר לא להתמודד , העיקר לא לחשוב כי הכאב כ"כ קשה והפגיעה כ"כ חזקה שדי!!!!!!!!!!!!!! בא לי לצעוק כ"כ חזק עד הכאב יעלם לו אבל הוא שם כ"כ חזק ובטוח בעצמו כאילו אומר לי שאני לא אהיה מאושרת שאני נולדתי לסבול!. לפעמים אני חושבת לעצמי למה לא יכולתי להיוולד למשפחה אחרת במציאות אחרת הכול יכול היה להיות כ"כ שונה ואחר , למה לא ריחמו עליי, על הילדה הקטנה שהיום בגלל כל החיים שעברו סובלת מחרדת נטישה איומה ונוראה. אני כ"כ רוצה אהבה אמיתית וכנה ואני לא יודעת להחזיק בה כשטוב לי אני פשוט מחפשת לקלקל להרוס כל חלקה טובה העיקר שאני יהיה עם תחושת "השחור בנשמה" איך יכול להיות שטוב?, טוב זאת מילה גסה עבורי כאילו לא קיימת בלקסיקון שלי , מחפשת להכאיב לעצמי בכול דרך ורק מזה אני חיה. זה כ"כ עצוב כי אני רואה את הכול מהצד כאילו יוצאת מתוך עצמי וצועקת עליי אבל אני לא שומעת פשוט נהנית מתחושת הכאב, ורואה את הנולד במיליון סיטואציות ובכול זאת נכנסת לשם למקום שיפגע בי.בלי רחמים ובלי מחשבה שנייה פשוט קופצת ולא עוצרת לרגע לבדוק עם הים סוער. זה כ"כ עצוב שאין מספיק מילים שיתארו את התחושות שאני חשה כרגע. אני יכולה רק לחשוב לעצמי ולהגיד מתי יהיה היום שבו אני אפסיק לחיות את העבר עם הרחמים האינסופים האלו ובאמת אהיה מאושרת?

שלום לך, הכאב והעצב שלך עוברים מדברייך בצורה חדה מאוד. את מייחלת להיות מאושרת, להרגיש טוב עם עצמך אך בו בזמן את מרגישה שמשהו בך מעולם לא יהיה מאושר, שאת לא מכירה את זה, שאולי את אפילו מחריבה את זה ברגע שזה מתאפשר. נראה לי שחשוב בכל זאת לנסות ולהבין מה זה אושר בשבילך עם מה הוא מתחבר לך, מדוע להרגשתך את מחרבת אפשרויות להשגתו - מה מפחיד בו. להבין מה יש בכאב שמחייה, את מה הוא מחייה בעצם. אלו שאלות לא פשוטות, בוודאי ללא תשובות כרגע. אבל נראה לי שחשוב לחפש אותן. את מתארת פער בין הבחוץ לבפנים בין המשאלה לאושר והנטייה לכאב והרס, ההרגשה שאת לא מצליחה למצוא את המקום שלך את המקום הרגוע עבורך. אני חוזר ואומר שחיפוש כזה אפשרי וחשוב, אולי בתוך טיפול. דרור