כאב

היי רציתי להתייעץ לגבי משהו- הייתי בעבר כ 5 שנים בטיפול. לקח לי כמה שנים להיתפח וכל הזמן עלה נושא של אמון במטפלת. עברתי תקופה קשה בחיים ומעבר לכך היה בי הרבה מאדכעס עליה שהיא לא בודקת לעומק דברים, שהיא לא מספיק מבינה אותי ולא מנסה לברר. לפני מספר שנים סיימנו את הטיפול- אני הייתי תקופה ארוכה עם המון כעסים ועצב עליה ובכלל והיא הרגישה שהיא לא יכולה לעזור לי יותר. מספר חודשים לאחר סוף הטיפול התחלתי לעכל את זה שהוא נגמר. וככל שאני חושבת על זה יותר אני מרגישה פגועה ונטושה. מרגישה שעם כל האהבה שלה וכל הדרך שהלכנו יחד, והלכנו אכן יחד דרך ארוכה מאד- היא פשוט ויתרה עליי, על לנסות להילחם על הקשר, להבין ולהגיע אליי,. אני לא מצליחה להשתחרר מהחוויה הזאת למרות שניסיתי ויש תקופות שאני לא חושבת על זה . היה ניסיון לדבר איתה אבל זה לא סיפק אותי. כואב לי גם שלא אכפת לה שאני מסתובבת ככה בעולם כאובה והיא לא יוזמת מספר פגישות כדי לדבר על הדברים לעומק, לא רוצה בכך. אני מרגישה שהבנאדם שחשבתי שילך איתי ותמך בי זנח אותי ולא אכפת לה באמת ממני. ושהיא הייתה חלשה בשבילי כמו כולם, בעצם. זה גרם לי לחוסר אמון בכך שמישהוא אי פעם ילך איתי את הדרך שלי ואני לא בנאדם תלותי בכלל.להפך ולכן זה כואב עוד יותר.כאילו- מה כבר ביקשתי? א ני גם מרגישה שהקושי הזה, הכאב והוקנפליקט שקשור לקשר איתה- אי אפשר לעבוד עליו או לא נכון לעבוד עליו עם מטפל אחר כי הוא לא יבין. שזה חייב להיות מולה, כי היא יודעת בדיוק מה היה בינינו והיא תוכל לענות הכי טוב, להתייחס, לדבר על הדברים איתי. האם אני טועה? תודה על תשובה

שלום לך, נשמע לי שבטיפול שהיית בו נוצר קשר משמעותי עם המטפלת. הקשר הזה הסתיים בנקודה מסויימת, ומהדברים שאת מביאה לכאן נשמע שהסיום והפרידה הולכים איתך עד היום ביחד עם תחושה של נטישה, של היעדר אכפתיות מצידה, ואולי אפילו הטלת ספק עד כמה היה לה באמת אכפת ממך. אלו תחושות ושאלות קשות, ייתכן והן מעוררות ממך גם כאבים מהעבר, אבל כרגע מרכז הכאב הוא בתחושות מולה. אני לא בטוח שרק מולה אפשר לברר מה קורה או קרה ביניכן, אבל בהחלט ניתן לבדוק את זה גם איתה. לפנות מחדש לטיפול להביא את ההרגשה שלך שננטשת, שלא היה אכפת לה ולכן לא יזמה פגישה ולהבין מדוע את חושבת כך. הרי זו לא בהכרח האפשרות היחידה. אני כן חושב שיש שם משהו שעוד זקוק להתייחסות, לעיבוד נוסף והייתי ממליץ שתיכנסי לטיפול אצלה או אצל מישהו אחר. דרור

תודה דרור על התשובה... שכחתי כנראה לציין שהייתי אצלה בפגישה . אמרתי מה שישב לי על הלב . התשובה שלה הייתה שהיא כנראה לפעמים פספסה אותי , לא הבינה מספיק ולא הייתה מספיק חזקה בשביל להתמודד עם הבעיטות שלי והבדיקות שלי ולראות מה מתחת. היא לא הסכימה שאחזור אליה לטיפול מתוך פחד שדברים שלא הלכו יחזרו על עצמם . בכיתי הרבה אחרי שהיא אמרה לי את זה. הרגשתי דחויה מאד. כאילו אין לי איפה לדבר על מה שאני מרגישה מולה. אני מרגישה כאב גדול בגלל הקרבה והקשר המשמעותי שהיה לי איתה משך שנים. כאילו-אם היא לא הצליחה- מי כן? ולמה היא לא עשתה עם עצמה עבודה כדי כן למצוא את הדרך ולעזור? אולי זה אומר שאני לא מספיק משמעותית בכל זאת? מעבר לכך, קשה לי שדרכינו נפרדו והייתי רוצה איזשהוא קשר איתה בהמשך החיים. לשמוע את עצתה מדי פעם, לשתף. ואני לא יודעת אם לבקש את זה אחרי שהיא ענתה - לא - על חזרה לטיפול אצלה או פשוט לוותר ולא לדבר/ להתראות לעולם?