הפסקת טיפול 3

שלום לך שוב אני מתגעגעת נורא, אבל לא רואה עצמי חוזרת. אני לא רוצה לחזור לאותו דפוס של התנגדות, והימנעות. לא רוצה להיות רחוקה מעצמי וממנה. לא רוצה להישאר לבד שוב (כי אני לא משתפת אף, ממש, אף אחד) לא רוצה שאתפרש כחלשה, שמישהי שזקוקה לעזרה ואמתיה שלה (כל נראית לי החזרה). התלות בה הורגת אותי, למרות שבפועל, באמת, מה שנעשה בטיפול זה עבודה על הקשר שלנו, יותר מאשר על שאר הדברים התקועים!!! איך פותרים את זה? האם לתת לזה עוד זמן ואז היא "תצא" מהראש שלי? האם פשוט להתקשר ןלהסביר לה מה מפריע לי שם? מה?

שלום נ. נשמע שאת נקרעת בין הרצון לקשר ולקרבה עם מישהי שהייתה משמעותית מאוד עבורך, לבין הצורך להתרחק, להחזיר לך קצת את עצמך, לא ללכת לאיבוד רגשית בקשר שמערב קרבה ואינטימיות. אני חושבת שדרך הקונפליקט הזה, שעולה כעת (וכנראה גם בזמן הטיפול) מול המטפלת שלך, את מספרת על חוויה שמוכרת לך מקשר: איך שומרים על מרחק מתאים, לא קרוב מדי ולא רחוק מדי, מה עושים עם כל הצרכים והכמיהה העזה שאת חשה בקשר, איך מתקשרים ושורדים כעס ותסכול ביחד עם תלות. אני חושבת שבין אם תחזרי לטיפול שעזבת, ובין אם תפני לטיפול אחר, אלה בוודאי הקונפליקטים שצפויים ללוות אותם בקשר, ושרק בעבודה איטית וסבלנית תצליחי לבסס דפוס חדש, אפשרי יותר. במובן הזה, כשאת כותבת "מה שנעשה בטיפול זה עבודה על הקשר שלנו, יותר מאשר על שאר הדברים התקועים" את אולי מפספסת את כך שהעבודה על הקשר שלכן היא בהחלט עבודה חשובה, אולי החשובה ביותר עבורך, והיא בעלת משמעות וערך טיפולי ללא ספק. דרך הקשר עם המטפלת ועבודה עליו את בעצם בוחנת, מאירה ואח"כ גם מאפשרת שינוי בדפוס הקשרים בחייך שאולי את משלמת עליו מחיר כבד. בהצלחה, מלי.