חוסר יציבות במערכת הזוגית

אני לא בטוחה שפניתי למקום הנכון, אך מקוה שכן ינתן לי מענה למה שמטריד אותי. אני נשואה 16 שנה , אמא ל-3 ילדים מקסימים ובעל שלכל הדעות מקסים (בעיני אחרים ובד"כ גם בעיני). היחסים ביננו יודעים תקופות נפלאות עם המון המון קרבה ,חום ואהבה, אך מנגד יש תקופות שאני מרגישה שאני פשוט שונאת אותו .אני שונאת את האגואיזם שלו, ההתרכזות בעצמו, העבודה- שניכר שהיא כל עולמו.עם זאת הוא הכי אוהב אותי בעולם, טוען כל הזמן שאני חשובה לו והוא לא מבין מה אני רוצה ממנו. במהלך החגים היינו ביחד, בילינו והיה לנו כייף ונעים וכמובן למשפחה ככלל. הבעיה שהוא הולך לישון מאוד מאוחר שתיים שלוש לפנות בוקר כי הוא משחק במחשב, גם גולש באתרים שבעבר עיצבנו אותי מאוד...אני לא מבינה למה אני לא מסוגלת להבין ולהכיר בצורך שלו במשחקים הליליים הללו גם לאחר שהוא מספר ימים "הקריב" למעני והלך לישון מוקדם באופן יחסי. למה אני חווה את זה כסוף העולם כשהוא נכנס לישון מאוחר. הכי מעצבן אותי במידה ולמחרת יום שישי ויש לנו סידורים ואפילו נופש שלשם כך צריך להתארגן ולצאת מוקדם .אני לא מבינה למה הוא לא יכול להתחשב בי ובילדים ולישון כמו בן אדם מספר שעות הגיוני בכדי שיהיה לו כוח לנהוג. אני אומרת ומדברת איתו על כך אך הוא אומר שהכל שטויות ואפשר לחשוב מה קרה יש לו מספיק כוח להכל ומקסימום נעצור בדרך להתרעננות. למה אני מרגישה שהשמים נופלים כשהוא נכנס לישון לפנות בוקר ובמחי יד שוכחת את כל הטוב שהיה עד כה.יש לעיתים ימים רצופים, אפילו שבועות שהוא לא הולך לישון איתי ומבלה מול המחשב...

שלום נועה, וברוכה הבאה לפורום שלנו. את מספרת על זוגיות שבה לצד אהבה ואינטימיות, יש גם כעסים גדולים, ותחושה של מתח ותסכול. אפשר לקחת את מה שאת מספרת להרבה כיוונים, ובוודאי שהחלקיות של המדיה הזו מאפשרת לי להשען רק על המידע המתומצת שסיפרת לי. בכל זאת, אשתף אותך בשתי מחשבות-כיוונים שהיו לי כשקראתי את שכתבת. ראשית, תהיתי לעצמי האם אופי הקשר הזה, השנאה והכעס לצד האהבה והקרבה, והתקופות של ההתקרבות ואז הריחוק, מוכרים לך מקשרים אחרים, נוספים, בחייך, בעבר או בהווה. לא תיארת את האופן שבו את מרגישה ומתנהלת מול קשרים משמעותיים אחרים בחייך (הורים, חברות וכו'), וייתכן ששם נמצא "קצה חוט". אנחנו מגיעים למערכת הזוגית עם משקפיים מסויימים, שגורמים לנו לתפוס, להרגיש ולהתנהג באופן מסויים. הרבה פעמים הקשרים בחיינו משתחזרים, וכאשר ניתן למצוא את הדפוס המשותף (למשל: התרחקות והתקרבות, פחד מביטוי של כעס ומצוקה, היכולת לתקשר חוסר שביעות רצון וכו') ניתן גם להבין את מקורו, מחד, ולנסות לבדוק דרכי הסתכלות ופרוש אחרים, מאפשרים יותר, מאידך. שנית, תהיתי לגבי הפתיחות והיכולת שלך ושלכם לתקשר בתוך הזוגיות. אני שומעת אותך נעלבת, כועסת וסובלת. בלי קשר לדרך שאולי את מפרשת את הדברים, הרי שחשוב שבן זוגך ישמע, יכיל ויכבד את הכאב שלך, ושביחד תחשבו על דרך שבה תרגישי רגועה יותר. מהאופן שבו תיארת את הדברים היה נשמע לי שאולי בתוך הביחד הזה של הזוגיות, יש גם מקומות שאת מרגישה מאוד בודדה, וחשוב שתוכלו להבין ביחד את מקור התחושה הזו, ותנסו להבין מה קורה לך ולכם ברגעים הללו. כמובן, מזכירה לך שטיפול אישי או זוגי יכול לעזור לך להאיר יותר את הנקודות הללו (ובוודאי עוד נקודות) ולהקל על הקושי שאת חווה. בהצלחה, מלי.