אין

היי מלי מאתמול כבר היה בא לי לצעוק לך : "מליייייייי".... אבל קצת הצלחתי להתאפק... :-) כל כך שמחה לראות אותך כאן.. מלי.. את בטח לא זוכרת את שקרה לי שבוע שעבר.. (יודעת שזה לא פשוט עם כל המטופלים, הכותבים, העבודה והחיים בכלל..) בכל מקרה, מלי.. מאז שהיתה לי פגישה שבוע שעבר, שהיתה מאוד מאוד לא טובה.. הדברים רק הלכו ונהיו גרועים וקשים יותר. מלי.. השבוע הזה.. הכל היה בתוכי.. כמו כדור שלג.. שמתגלגל בירידה תלולה.. תופס תאוצה.. וגדל וגדל.. ואי אפשר לעצור אותו.. היה לי משבר מאוד גדול מול המטפלת.. כל כך נפגעתי ממנה, שלא הצלחתי לשלוט בעצמי ובמה שמרגיש לי.. בתגובות שלי... השארתי לה הודעות מאוד קשות.. שאני עוזבת את הטיפול, שהיא שברה אותי.. ועוד כל מיני כאלה.. (קצת הרבה מתביישת בעצמי עכשיו..) ובאמת גם לא הלכתי לפגישה שהיתה לנו.. וזה הוביל למקום עוד יותר כואב וקשה מולה.. ולא פחות מול עצמי.. מלי.. שבוע שלם ייסרתי את עצמי והענשתי את עצמי על דברים שרצו לי בראש, וכנראה שהם לא ממש נכונים.. לגבי המטפלת ואיך ומה שהיא מרגישה כלפי.. וחושבת עלי... שבוע שלם הייתי במצב ממש ממש רע.. כשאני משאירה לה הודעה, והיא משאירה לי הודעת תגובה, וכך חוזר חלילה.. עד ש.. בסוף החלטתי לענות לה לטלפון.. וקצת דברנו.. והיא קצת הסבירה.. ופתאום.. כאילו אני אדם אחר לגמרי.. משהו בי כל כך נרגע.. כל כך הרגיש אותה מכילה.. קרובה... דואגת.. אוהבת.. אפילו הצלחתי לקבל את המילים שלה ממש כשהיא אמרה שהיא אוהבת אותי המון המון. משהו בשיחה הזאת איתה, היה טוב.. היה מרגיע.. מלי.. איך זה שאני יכולה לתת לשיחת טלפון אחת לגרום לי להרגיש כל כך אחרת, באופן כל כל קיצוני?.. וכן, זה יכול להיות לשני הכיוונים... וכן.. אני יודעת.. הפרעת אישיות גבולית... או משהו כזה.. נכון?... אני יודעת.. ואני שונאת את זה.. והנה זה מביא אותי למחר.. מחר צריכה להיות לנו פגישה.. וכשדברנו בטלפון אמרתי לה שאני אשתדל לבוא, אבל אני לא מבטיחה.. יש בי עוד את החלק הזה, שלא ממש רוצה ללכת.. אולי לא ממש מסוגל.. ללכת.. להיות שם בחדר... איתה.. לבד.. להסתכל עליה.. שהיא תסתכל עלי.. משהו בי לא מסוגל לעשות את זה.. ואני לא יודעת מה לעשות.. כי אולי יש חלק שקצת כן רוצה.. אני יודעת שתגידי לי כן ללכת.. אבל המבוכה.. והבושה.. והכעס על עצמי.. והחלק שנפגע ממנה.. הם כולם עוד קיימים בתוכי.. ובעיקר הפחד.. פחד ששוב אהרוס.. ששוב אתרחק.. מלי.. לא יודעת כל כך מה.. ואיך.. מרגיש לי כל כך מבולבל בבפנוכו.. ונראה לי שגם מה שכתבתי מבולבל לא פחות.. אני מניחה שאי אפשר בכלל להבין אותי.. סליחה שיר

שיר יקרה, בוודאי שאפשר להבין אותך, ואפילו מאוד להזדהות עם מה שאת מספרת. אני חושבת שלפעמים הסרטים שאנחנו יוצרים בראש יכולים להיות מלאים, עשירים, עם תפאורה מפוארת ושחקנים דרמטיים... וכל התסריט המורכב הזה פשוט לא קשור למה שקורה במציאות. מילה, מבט או הערה יכולים להיות הטריגר לסרט שלם, ושיחת טלפון קצרה, מילה מנחמת או פשוט הזדמנות להסתכל קצת למציאות בעיניים מחזירות את הסרט למקומו הראוי - משהו שנבנה והוסרט בראש שלנו, בד"כ מתוך עולמנו ונסיוננו בעבר, ובלי לתת למציאות לבלבל אותנו... אז אני כ"כ שמחה שיכולת לתת למטפלת מקום להשמיע ולתקן, להחזיר אותך לקשר ביניכן, שבוודאי יש בו רגעי אכזבה, משבר וכעס, אבל נשמע שגם המון קרבה ואכפתיות. נראה שגם כשאת שוכחת זאת, היא ממשיכה להחזיק את הקשר והמשמעות שלו עבורכן, וזה בוודאי דבר יקר מאוד בשבילך. וכ"כ מקווה שתוכלי ללכת מחר לפגישה, לראות את מי שעד לא מזמן הייתה ה"מפלצת" בסרט שלך, ולהבין למה ואיך הפכת אותה לכזאת, וגם מה היית צריכה בשביל לחזור לראות אותה באור האמיתי. ובעיקר מקווה שתלכי לפגישה כדי שתראי, כמו שכבר כתבתי היום, שבקשר אין "מפסידים" ו"מרוויחים" ושלרצות להתקרב מחדש (ולהודות בכך, קודם בפני עצמך, ואח"כ בפני הפרטנר) זה מקום של חוזק, אומץ ובשלות, ולא של חולשה. בהצלחה, לילה טוב, מלי.

את יודעת מלי?.. גם כשנורא קשה בינינו?.. אני תמיד רוצה ומחפשת את הקרבה שלה.. לפחות חלק ממני, שהוא בכלל לא קטן, מרגיש ככה.. ולפעמים כמה שאני אומרת לה שאני רוצה לעזוב, להתרחק, לא רוצה לראות או לשמוע אותה.. זה בדיוק ההיפך ממה שמרגיש לי... כאילו.. כמה שמרגיש לי שאני רוצה אותה, כך אני יכולה להגיד לה שאני לא רוצה אותה בכלל ולא את הקשר ולא כלום... מה שכן, זה באמת תמיד מרגיש לי כחולשה שלי, אני מרגישה לפעמים ברגעים מסוימים, בהם אני כל כך פגועה ממנה ועדיין בתוכי מחפשת את הקרבה אליה ואותה, פתטית, חלשה, ובלי טיפת ערך עצמי... ואז אני גם מחפשת איך "לשלם" על זה בתוכי... אבל.. בראש אני יודעת שאת צודקת.. רק שבבפנוכו זה מרגיש קצת אחרת לפעמים.. מלי.. רציתי לספר לך.. שהלכתי היום לפגישה.. ואני לא מצטערת על כך.. אני אפילו שמחה שהצלחתי ללכת.. להיות שם.. לשמוע אותה.. ואפילו קצת לדבר.. אמנם לא בדיוק על הדברים שקרו, אבל על דברים לא פחות חשובים... היתה פגישה בחלקה לא קלה מבחינת דברים שעלו, והכאב חותך עכשיו כמו להב בבשר החי. אבל בכל זאת מרגיש לי כאילו אני יכולה להמשיך לנשום.. לפחות לעוד קצת זמן... מלי, מקווה שיהיה לך, ולכולם כאן, סופ"ש נעים ושבת שלום שיר