הסיפור שלא סופר

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

21/10/2008 | 13:16 | מאת: ?????

זה סיפור על ילדה שנולדה עם שני מלאכים מלאך אחד ששמר על הגוף שלה ומלאך אחד ששמר על הנפש שלה היא גדלה והיתה אהובה ומאושרת ואז משהו נורא קרה ובגיל 12 הילדה השתנתה היא עסקה בספורט שמרה על תזונה נכונה (כמה שילדה קטנה בלי אמא יכלה) ומלאך הגוף צמח ופרח אך במקביל היא גם התנתקה היא לא דיברה עם אנשים היא הבריזה מלימודים היא הסתגרה בחדרים ימים שלמים היא נורא כעסה היא לא תיקשרה היא היתה כל הזמן עצבנית ועצובה מלאך הנפש שרד עוד כמה שנים מנסה בכל כוחו לעזור לילדה שבנתיים הפכה לנערה ממורמרת שהיתה בטוחה שהיא מכוערת שמנה ומיותרת בעולם ואז שוב קרה משהו נורא והילדה ויתרה היא לקחה כדורים לצערה הרב הצילו אותה אבל המלאך השומר לא שרד ואז הארמוניה נשברה המלאך הנותר לא יכול היה להחזיק את כל האריזה הילדה הקטנה הפכה לאישה שמנה מכוערת דיכאונית עצובה בלי חברים בלי משפחה בלי מכרים בלי אוהבים הלב שלה מת והיא הפכה למעטפת ריקה של עצמה מסתגרת מהעולם כדי שאף אחד לא יגלה עד כמה היא באמת ריקה ובודדה וכמה היא רוצה להחזיר את שני המלאכים אבל כבר לא יכולה כי אם הרגת פעם חלק מעצמך כבר אי אפשר להחזיר

לקריאה נוספת והעמקה
21/10/2008 | 19:48 | מאת: דרור שטרנברג

שלום לך, את מספרת סיפור כואב, כואב גם בגלל הדברים המסופרים בו, אבל בעיני כואב בעיקר בשל ההרגשה העולה מתוכו של כמיהה אמיתית לעזרה, להבנה, לשמירה ומנגד ניסיון עז שלא להראות מדוע הצורך בכך. בושה בצורך הזה. את כותבת שאותו חלק ששמר על הנפש מת בקרב הילדה הזו, ואני תוהה אם כך מהו החלק המביא אותך לכתוב כאן. מהו אותו חלק הכמה לעזרה. אני חושב שזהו ביטוי לאותו חלק שאולי נחלש אבל לא בהכרח נעלם. ייתכן שהוא זקוק כרגע למישהו שיחזק אותו, אולי אפילו יחזיק אותו בשבילך. אבל לשם כך את צריכה להעז ולהתמודד עם ההרגשה שמישהו יידע את זקוקה, שקשה לך מבפנים. אני חושב שעצם הכתיבה כאן היא התחלה במסע החשוב הזה. דרור

21/10/2008 | 19:58 | מאת: ?????

קודם כל ולפני הכל תודה על ההתייחסות כל תשובה פה עושה לי תמיד קצת יותר טוב על הנשמה אבל האמת שהפניה שלי היא בדיוק מה שזה סיפור שלא סופר וגם כאן הוא לא בדיוק סופר אלה סתם בכותרת אני אחת ממיליוני אנשים שקופה לסביבה גולשת לתוך ומתוך חייהם של עשרות אנשים מבלי להשאיר סימנים אני כבר לפני שנים השלמתי אם המצב והאתר הזה הוא פריקה זמנית של משהו שנרדם מזמן ומתעורר מעת לעת אבל כבר הרבה פחות הבדידות החיים הם משהם תהליך איטי ומייגע של גסיסה מחלה שאין לה בדיוק מרפא אז משלימים עם הסימפטומים בדידות עצבות דיכאון כעס כאב וממשיכים אלה קיבלתי את הבדידות שגזרתי על עצמי כי ככה זה בחיים על טעיות משלמים

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית