.

למרות הכאב ההולך ומתעצם למימדים מפחידים ומאוד לא אנושיים די קשה לחזור ולכתוב שוב את שכתבתי ונעלם ואולי זה לא סתם או מקרי שדווקא זו ההודעה נעלמה מה שנכתב אתמול נכון להיום ובעוצמות מטורפות כתבתי ששוב אני כאן ושוב רע וכואב כואב כואב ובלתי נסבל שפלאשבקים משתקים שמחשבות מטריפות את הדעת שסיוט גונב שפיות אך המציאות גומרת אותי נשבעת של-ל-א רוצה אין משמעות אחרת שהרעד בגוף הוא לא מהתרגשות שהבכי הוא לא מהנאה שאני לא יכולה עם זה יותר כשאני בסיוט עם כל מה שמשתמע מזה בתוכי יודעת שזה סיוט(גם אם לא נראה כך באותו רגע) אבל כשמציאות מתערבבת עם סיוט כשמחשבות מתערבבות עם מעשים וכשפלאשבק הוא התמונה הכי עכשוית ומוחשית ומציאותית שיש משתגעת אין עוד מקום בראש בגוף ובנשמה לספוג עוד אלוהים צריך להקיא אותי למוות לשרוף אותי חיה לפזר את האפר לכול הרוחות שלא ישאר זכר שתעלם אני שיעלם הכאב הזה רוצה למות

שלום נקודה. הכאב שלך עובר בצורה חיה, חותכת, חדה כל-כך. אני חושבת שכרגע הכל עבורך מסויט ומזעזע, ושאין מקום שיכול לראות אחרת. אבל אני כאן, מכירה ומאמינה באפשרות וביכולת שלך להרגיש יותר טוב, מקווה שהגל השחור והנורא הזה יחלוף, ותצליחי למצוא מקום אפשרי ונינוח יותר עבורך. בינתיים, כאן בפורום, מקשיבה ושומרת את החוויות והרגשות שאת מפקידה כאן בכזו כנות, מקווה שאת מצליחה לחוש את הדאגה והליווי ולהתעודד מהם. בתקווה לסופ"ש נעים יותר, מלי.

מצליחה לחוש ועוד איך ואף שמחה שאת כאן מרגישה מפורקת ואף את הטוב היחיד שיש לי כרגע הורסת הכול מתפרק לי מול העיניים ולא בא לי על כלום עוד רק לעצום עיניים