פחד בטיפול

ערב טוב, אני לא יודעת מה קורה לי בטיפול. אני הולכת עם המון דברים לספר אבל ברגע שאני נכנסת, אני בוהה ברצפה ונחסמת. זהו. רק עונה בכן ולא, מעט מאוד פגישות הצלחתי לדבר ולשתף משהו ממני מבלי שהיא תעזור בלהוציא או לסחוב את זה ממני. אני יוצאת משם ומוחקת הכל, עושה DELETE ולא זוכרת כלום אחרי. אני נתקפת חרדה בבוקר של הפגישה ועד שהיא מסתיימת. ברגע שאני פותחת את הדלת ויוצאת כאילו שאני לוחצת על כפתור והכל חוזר לנורמלי, כאילו השעה הזו לא הייתה בחיי ואני חוזרת לתפקד, לרוץ, לעבוד....במלוא המרץ. למה אני מפחדת שם כל כך. אני שם שנתיים ושבעה חודשים. וזה לא עובר לי.!!!! למרות הכל אני מרגישה תלות נוראית בה, ואני מחכה לפגישה. (היא אפילו אמרה שאני מתנהגת אליה כאל דמות אמהית!!!) האם זה לא מוזר? האם זה בריא?

הי נעמה, ערב טוב. בכלל לא מוזר... אני מתארת לעצמי שהסיטואציה הטיפולית מכריחה אותך לפגוש חלקים בעצמך ובתוכך, שביומיום את מצליחה לגרש ולדחוק לפינה. אינני יודעת מהו עבורך המפגש עם אותם מקומות - מביך, מבהיל, מבייש, רגיש... להדליק אור בחדרים חשוכים, שאולי יש בהן מפלצות יכול לקחת זמן ולדרוש נשימה עמוקה. אני מתארת לעצמי שגם הקשר האינטימי, הקרוב, הקבוע שנוצר עם המטפלת מהווה חידוש ושינוי ממה שהכרת לפני. זכרי שכנראה יש סיבה להתנהגות המפוחדת והזהירה שלך, ושנדרשת - מהמטפלת שלך ובעיקר ממך הרבה סבלנות והרבה רוך וקבלה למקום בתוכך שדורש קצב והתנהלות אחרת מזו המוכרת לך. בהצלחה, מלי.