*********

אנחנו יצורים מגעילים שחיים במאה מגעילה אנחנו מזדיינים בשירותים של דיסקוטקים, בוגדים בבני זוג במלונות זולים, אנחנו שותים את עצמינו למוות, נוהגים במהירות מופרזת, גוזרים ג'נסים, מקצרים חצאיות, מעלים חולצות, צובעים את השער, עושים פירסנגים קעקועים, חותכים את הורידים, בולעים כדורים. אנחנו משמינים למידות מפחידות, מרעיבים את עצמינו למוות, קוברים את עצימנו מול המחשב בצ'טים, מנהלים חיים וירטואלים, בטביעים את עצמינו בכסף, בגדים תכשיטים, כסף עוצמה עוצמה כסף כסף כסף כסף כסף וכל זה בשביל מה?????????? בשביל להרגיש טיפה בחיים בשביל השביר שניה של מגע אנושי בשביל איזשהי הרגשה איזשהי תגובה גם אם שלילית גם אם מקללים אותנו יורקים עלינו פוגעים בנו פיזית נפשית זו עדיין סוג של הוכחה שאנחנו קיימים שאנחנו לא שקופים אבל אנחנו כן אנחנו עוברים את כל החיים במעטפת שקופה שמרחיקה את כולם ואותנו מהם ועד היום האחרון עד השניה שבאה השינה המבורכת אנחנו עוצרים את הנשימה בציפיה שמישהו יראה את הדמעות השקופות ישמע את הזעקה האילמת יראה מבעד למסכת החיוך את הכאב הטהור את הבדידות העמוקה אבל אף אחד לא יראה לכולם אותה מסכה שקופה שמסתירה את העיניים מהאנושות שאת המגע שלה עצמה אנחנו כה קמעים להרגיש בדידות בדידות בדידות בדידות החברה הכי טובה החברה הכי קנאית החברה הכי אובססיבית זו שלעולם לא תרפה לעולם לא תעזוב ולא תרשה לאף אחד להתקרב אני בת 26 מרגישה בת 80 רק חסרים לידי 40 חתולים אני אפילו יודעת מה יהיה כתוב לי על המצבה "כאן קבורה זו שאף פעם לא הייתה"

שלום לך. המכתב שלך מצמרר ברגישות ובישירות שלו, אך גם בדרך הכואבת, הפוצעת שבה את חווה את המציאות. אני מרגישה שעבורך, יש חוויה של פלקטיות, ריחוק, וחסך עמוק, בלתי נסבל של קשר, מגע, אכפתיות אמיתית. את קוראת לעצמך "שקופה", ואני שומעת את המאבק להראות, להשמע, להרגיש ננגעת, ואני מניחה שגם להיפך - הרצון לשמוע ולראות מעבר, ולהצליח לגעת באחרים. את נשמעת לי כמו מישהי רגישה מאוד - לאחרים ולעצמה, ואני חושבת כמה קשה וכואב לחיות ככה, חשוף כ"כ, שברירי כ"כ, כמה מהר דברים יכולים אז להפוך ל"פלסטיק" או ל"שקוף", והתחושה של הקשר האנושי מתמסמסת, הופכת לקרה. ודווקא מהמקום הזה שלי, בקשר הכ"כ וירטואלי בינינו, אני רוצה לנסות להעביר לך תחושת חום וחיבוק, איכפתיות והכרה, רוצה נורא שתאמיני שהרבה פעמים הקור, הריחוק הטכנולוגיה היא המעטפת, ושמתחת פועם לב חי ומרגיש. ואני, הוירטואלית, מרגישה שאת מאוד לא שקופה עבורי, ומקווה שהחום והאכפתיות שעוררת בי מורגשים למרות התיווך הטכנולוגי המנוכר. שלך, מלי.