.

בראשי מהדהדות ללא הפסקה, אותן המילים שנשמעות ללא הפסקה בצורה ישירה או בעקיפין."השיחזור המפורסם" או בעוד מיליון צירופים אך המילה שיחזור תמיד ברקע. ואני לא יכולה להבין את זה איך היא יכולה לומר לי שחזור כשכול מה שמרגישה שחווה את ה-סיוט שלא פוסק שלא נותן לי מנוח שלא נותן לי רגע אחד קטן של שקט בראש. הגוף הזה שכבר מזמן מזמן לא שלי ששבוי שוב אצל אוייבים ומשאיר לי רק את הכאב את הצריבה האין סופית בנשמה את הכאב הבלתי פוסק זה שלא ניתן להסביר בשום מילה,מרגישה כמו בובה שעל אף שכול אבריה נתלשו ממנה עדיין בתוך שיניו של הכלב נעוצה וכמה היא יותר מחוררת ובלויה כך הוא נהנה לשחק בה יותר.לשמוע את המילים את משחזרת זה בדיוק כמו לומר את רוצה בזה.לא יכולה עם המילים האלו אני צורחת בתוכי ואיש לא שומע מנסה לשתף אותה ומהר מאוד נסוגה כול מילה שלה כל מבט שלה כל שאלה שלה כמו סכין בתוך הלב, והיא הכי מבינה בעולם. רוצה כל כך לשתף אותה ולא להיות בסיוט הזה לבד וכשכבר מנסה מילה אחת משתקת יותר מהמעשה עצמו והיא לא מבינה את זה. אני יודעת שהיא איתי אבל לא מרגישה שיכולה לתת לה להיות במקום הזה אני כל כך אוהבת אותה וכול מבט שלה מתפרש אצלי כנורא אני לא עומדת בזה יותר קשה לי כל כך לא רוצה עוד לשמוע על שום שחזור נכנסתי למערבולת שהיציאה שלה נראית קטלנית יותר מהמערבולת עצמה פוחדת כל כך מכול צעד אך במערבולת הזו כל נשימה ונשימה כואבת כל כך לא יכולה לסבול עוד את המצב הזה לא יכולה עוד עם עצמי רוצה למות.

שלום נקודה. אני שומעת את המצוקה, סערת הרגשות, הזכרונות שמציפים ולא משאירים מקום לתחושות ורגשות אחרים. כואב לי עבורך, עצוב לי בשמך. אני מרגישה שכעת אולי אלה הדברים היחידים שיכולים לחדור את תחושות האימה והזעם. המילים היחידות שיכולות להשמע כעת. ולמרות שבוודאי יש כאן שחזור, והסרטה חוזרת, בלולאה אינסופית, של זכרונות וחוויות נוראיים, כנראה משהו בתוכך, כרגע, לא מסוגל לראות ולשמוע זאת, וכל המילים שנאמרות, נכונות וצודקות ככל שיהיו, נופלות לבור השחור של האשמה העצמית, הכעס והבדידות, עם זאת, מקווה שתרגישי שיש שם מילים שנאמרות, וגם אם כרגע הן עבורך חסרות משמעות ומרוקנות מתוכן, הרי שהן נאמרו מתוך רצון כן ואמיתי ללוות אותך, לגעת בך, לתת לך הרגשה שיש שם מישהו דואג, איכפתי, רואה. מקווה שהתחושה הזו מצליחה להגיע ולחלחל מבעד לכאב, ואולי בכל זאת להקל מעט. תהיי חזקה, מלי.