שאלות

למה נותנים אבחנה של אישיות גבולית במקום PTSD? איך עושים אבחנה מבדלת בין PTSD לבין אישיות גבולית מה ההבדל? מה השיטה שנוהגים בטיפול דינאמי במטופלים גבוליים? למה אומרים שאבחנה זו ניתנת למטופלים שנמאס מהם? מה מטפלים חושבים ביניהם על מטופלים אלו? איזו שיטה טיפולית נהוגה בטיפול דינאמי במטופל? מה קורה כשהמטופל מתפקד, הוא אדם נעים לסביבה ולא יוצר דרמות או התנהגויות לא נעימות לסביבה למה גם אז לתת לו אבחנה נוראית זו? למה בכלל נותנים אבחנה נוראית שכזו לחוויה פנימית קשה? מטופלת שמרגישה שנעשה לה עוול עם האבחנה ושזה יותר מתאר את התסכול של המטופל ופחות את אישיותה של המטופלת איפה הצדק? אשמח לתשובה כנה ומקצועית חג שמח

שלום לך. לפני שאנסה לענות על כל השאלות ששאלת, אני רוצה להתייחס לתחושה שנפגעת בטיפול, ושנשמע שהאבחנה שניתנה לך העליבה אותך. נשמע לי שיש מקום להעלות זאת מול נותן האבחנה, ולברר יותר לעומק איך ניתן להפיק תועלת מהאבחנה (שהרי לשם כך היא נועדה). לא כתבת זאת בניסוח הזה, אבל אני מסכימה איתך שהאבחנות הרבה פעמים מפספסות את האדם שמאחוריהן, נועדו להכניס למסגרת, לקטלג, לצמצם תחושות, רגשות והתנהגויות לרשימה מוכרת וצפויה. נדמה לי שמשום כך רוב הפסיכולוגים, למרות הלחץ מצד המטופלים, מסתייגים ממתן אבחנה, ומנסים לראות את הסיפור, המורכבות, העושר (להבדיל המהצמצום והפלקטיות) שבאבחנה. ולשאלותיך - האבחנה המבדלת בין PTSD וה. אישיות גבולית היא אחת מנקודות המחלוקת ה"בוערות" ביותר כיום, ויש שחוזים ששתי האבחנות יתאחדו בקרוב לכדי אבחנה משותפת אחת. כיום, האבחנה של PTSD מדגישה יותר את האירוע הטראומתי, בעוד אבחנה של הפרעת אישיות מדגישה יותר את האפקט הרגשי והבינאישי. לצורך העניין, אדם יכול להיות מאובחן כסובל מהפרעת אישיות גם ללא רקע טראומתי מודע או נקודתי. עם זאת, מחקרים רבים מראים כי אחוז נכבד של הסובלים מהפרעת אישיות גבולית התמודדו עם אירוע טראומטי בעברם, וסביבו, ככל הנראה, התארגנה אישיות המגיבה באופן מסוים באזורים של קשר ושל מצוקה. ישנן דרכי טיפול שונות לכך, כשהמוכרת ביותר היא הדינאמית, שמאחוריה מסתתרת התפיסה כי יש לחזור לשורשי הכאב, למקומות בהם נעשה השיבוש, לקשרים בהם הייתה אכזבה, ושם כנראה עוצבו התפיסות המרכזיות על העולם ועל אנשים בעולם. דרך חזרה לאותם מקומות ועיבודם ממקום בוחן ומתבונן, ובמקביל - עבודה על הקשר החדש שנוצר בטיפול, ניתן "ללמד" או לאפשר לסכימות חדשות, חיוביות ומיטיבות יותר, להבנות. אני לא שותפה למחשבה שמדובר במטופלים או טיפולים בעייתים, להיפך. בעיני הטיפולים הללו מזמינים עבודה מסקרנת, מלמדת, עם הרבה מעורבות ומשמעות מצד המטפל והמטופל,מסוג הטיפולים שקשה להשאר אדישים כלפיהם... נדמה לי שגם מרגש לראות שינוי, ולהווכח כיצד ניתן לשנות דפוסי מחשבה ורגש, אפילו כשאלה מושרשים עמוק. כתבתי הרבה, ובוודאי ניתן לכתוב יותר. מקווה בעיקר שהצלחתי להוריד את הצל הענקי והשחור שמטילה האבחנה הזו, ולהראות את החלק הנוגע, המרגש והפסיכולוגי שמאחוריה. מלי.