אין

אני עוד לא בגיל שאמור להיות לחץ בחזה מלי, אני חושבת. ובכל זאת... אמרתי לך לפני כמה שבועות שכבר אין לי כוח להחזיק, וענית שאולי הפיתרון זה לא להחזיק אלא לשחרר, לנוח ולהישען. אבל אי אפשר לשחרר. אם אני משחררת, אני נופלת. אין מי שיחזיק בשבילי קצת עד שהאנרגיה והתחושה יחזרו לידיים שלי. את זה למדתי- על בשרי. והלחץ... קשה לנשום מרוב שזה לוחץ. אני עוד לא בגיל של התקפי לב, אני מקווה. ואולי כן?

שלום לך. אני חושבת שהכאבים בחזה קשורים אולי להתקפי חרדה, ושכדאי לך לקרוא על כך יותר כדי לא להיות מוצפת במחשבות מפחידות על התקפי לב. ונדמה לי שכאבי החזה מספרים על מצוקה שמבטאת קול שרוצה וצריך להרפות, לשחרר, ומולו הקול שחושש שאין שם מי שיחזיק, שיתמוך, שיהווה רשת ביטחון. נדמה לי שהקונפליקט הזה הוא קונפליקט פנימי שמוכר לך היטב, ושמלווה אותך זמן רב. אני מרגישה שאת מבקשת קשר שבו תוכלי קצת להשען, להרגיש נתמכת, אבל בלי לפחד להתרסק. אני מקווה שאת מכירה קשר או מקום כזה, או לפחות מאמינה בסיכוי שלך למצוא מקום כזה. ובינתיים, מקווה שהפורום ואני יכולים להיות עבורך מקום שבו ניתן להרפות מעט, להפקיד את הכאבים והדאגות, להרגע. מאחלת לך למצוא, ולו לרגעים ספורים, אזורים של שקט, שבהם את יכולה להניח לרגע את המשא הכבד, לנשום ולשחרר את השרירים המאומצים, פשוט לנוח. להתראות, מלי.