התייעצות

שלום, אני בחורה בת 27 וסובלת מכמה בעיות, שאני לא יודעת אפילו איך לאבחן אותן. קודם כל אני חושבת שאני מצוייה בדכאון קל, אין לי כ"כ חשק לקום בבוקר, אין לי אנרגיה לכלום ואני עושה כל דבר כי צריך לעשות (אני עובדת, מקיימת בית וכו'). בעבודה אני נמנעת מקשר אישי עם הבנות, אני מפחדת מהצל של עצמי וחושבת שאני כזאת קטנה ולא שווה כלום. דבר שני, מייד כשאני חוזרת הביתה מהעבודה, אני מתחילה לנקות, לעבור על מטליות על אבק בבית כי אני מרגישה שהוא מלוכלך וזה לוקח כמה פעמים עד שאני נרגעת, לא מיד. דוגמה נוספת: אני מרגישה צורך עז לבדוק לחבר שלי את הפלאפון כל יום, פשוט "כדי לדעת" מה היה לו במהלך היום, לא לפספס שום דבר ותמיד להיות בשליטה, אני ממש לא מסוגלת להשתלט על זה למרות שאני יודעת שזו התנהגות פולשנית ולא אמורה להיות. דבר שלישי - אני מרגישה שאני מפחדת מהחיים, הם פשוט "גדולים עלי מידי" וגדול עלי להתמודד איתם. התחלתי לפני כמה ימים לקחת פאסקט, בהמלצת רופאת המשפחה שלי, אבל בעבר ניסיתי לקחת כבר כדורים והם לא השפיעו עלי (אני בנאדם פריק קונטרול ויכול להיות שבגלל זה לא נתתי לכדורים להשפיע עלי? כי ניסיתי מספר כדורים ממשפחות שונות, במעקב פסיכיאטר). אני מטופלת אצל מישהי שמטפלת בשיטת ימימה והיא נותנת לי כלים שאני מאוד מאמינה בהם, אבל לא מסוגלת ליישם אותם, ממה לדעתך אני סובלת וכיצד אני יכולה לעזור לעצמי?

שלום אלמונית. אני משערת שנדרש הרבה אומץ ומוטיבציה פנימית לכתוב לכאן, לנסח אחת לאחת את הקשיים שלך, ואני שמחה שיכולת לעשות זאת. אני חושבת שבהחלט יכול להיות שאת סובלת מדיכאון, שבא לידי ביטוי בחוסר הנאה וחוסר עניין בחיים, בתחושה שאין דברים שגורמים לך אושר. אני גם שומעת את החרדה - אי שקט פנימי שאת מנסה להרגיע ע"י נקיון, בדיקה בפלאפון של החבר וכו'. לפעמים, כשאנו במצוקה קשה, הגוף שלנו במצב של דריכות, מתכונן לרע מכל, ואז כל דבר קטן נחווה כסכנה, נורות האזעקה פועלות, ואנחנו ממהרים "לכבות את השריפה". אני משערת שזו הרבה פעמים החוויה שלך. הקושי בקשר עם בנות מרמז שאת גם בודדה במה שאת חווה, ושאולי לכל הקושי והמצוקה, מתלווה גם קושי חברתי, בעיות של בטחון או דימוי עצמי, ותחושה שהכל "גדול עלייך". אני חושבת שטיפול תרופתי הוא עזרה נקודתית, שתעזור לך אולי בהקלה בסימפטומים, אבל לא בפתרון עמוק, משמעותי, לטווח הארוך. מחקרים מראים שהשיפור הגדול והיעיל ביותר הוא דרך שילוב של טיפול נפשי (פסיכולוגי) ותרופתי, וזו גם המלצתי אלייך. ולסיום, חשוב לי להגיד לך שלמקרא הפנייה שלך התמלאתי בעצב גדול על שיש חיים שלמים שאולי מתפספסים בשבילך, ושמגיעה לך חוויה יותר ממלאה, מספקת ומתגמלת מהחיים. ויחד עם זאת, שמחתי שאת מעיזה לבדוק, לקוות ואולי גם לנסות לשנות ולשפר, ובעיקר מקווה שאת מאמינה שהחיים שלך יכולים (עם עבודה והשקעה) להראות אחרת. בהצלחה, מלי.