בין החגים

מלי, שאלתי את דוד במשמרת שלו אבל הרגשתי שקצת התפספס לנו בסוף.. שאלתי שם שאלה בסוף ואולי לא מספיק הדגשתי שאני באמת שואלת.. אז אני כותבת כדי לשאול אותך. האם מקובל בעינייך להתחיל טיפול בתדירות נמוכה, של פעם בשבועיים? שלומי בסדר גמור, באמת בסדר גמור, ואני לא בטוחה שאני ממש זקוקה לטיפול כרגע, במובן המלא של המילה, הייתי רק רוצה לדעת שיש שם מישהו בשבילי.. סוג של תיחזוק אולי.. יש לי המון רצון וכוח וכוח רצון (:-) להפנות את כל האנרגיות החוצה- לעשייה- וכרגע אין לי סבלנות או חשק להתעסק בכל הפיתולים הפנימיים שלי.. אין לי סבלנות לשאלות על פנימה. גם ביני לבין עצמי אני לא מנהלת שיחות כאלה.. או אולי כן, אבל אין להן ממש משך- הן תמיד מכוונות לעניינים מעשיים בסופו של דבר, ואין בהן את העגמומיות והכיווץ וההלקאה העצמית של קודם. אני לא יודעת איך לשלב בין מבט החוצה וקדימה למבט פנימה. מבט פנימה תמיד מיתרגם אצלי לעיכוב, לניתוק מן החוץ, לאיטיות, לפסק זמן מן העולם. זה באמת הדבר האחרון שיהיה לי טוב לעשות עכשיו.. להתנתק מהעולם.. אני לאחרונה מרגישה כמו אחרי ניתוח להסרת קטרקט.. פתאום העולם בוהק יותר, קורץ יותר, חד יותר. אני ממוקדת ופחות מפחדת לשחק קצת בעולם הזה. חוששת בעיקר לפספס לעצמי. כל בוקר אני מתעוררת וחוששת שהפעלתנות והמיקוד הפנימי נעלמו לי..בודקת עם עצמי כל בוקר אם זה עדיין כאן. בטיפול יש המון מילים שנותנות מקום לפחדים ועיכובים ואני לא רוצה את זה כרגע. לא רוצה שיהיה לזה הרבה מקום. התקופות המעכבות הרי ישובו.. לא רוצה להקדים את זמנן.. סוג של "עם האוכל בא התיאבון" - אם יהיה מקום גדול מדיי למשהו שקיים רק באופן מינורי הוא יגדל וימלא את כולו. לכן הייתי רוצה טיפול במינון נמוך. טיפול שהקשר בו נבנה מאוד מאוד לאט. אולי זה קצת דומה לגחמה שהייתה לי לכתוב לך כל פעם בלי ליצור קשר (זוכרת?) בלי שלום ובלי מה נשמע. לכתוב וללכת. אולי זה גם קשור לפרידה הלא כל כך מוצלחת מהטיפול הקודם.. באמת לא יודעת.. מאידך- לפעמים זה מרגיש לי כמו לרצות טיפול בלי לרצות ממש לעבור אותו..ולכן אני שואלת אותך מה את חושבת על זה. אם זה היה מקובל עלייך, כמטפלת. אני בעיקר קצת מפחדת להיות לגמרי לבד. בקרוב אכנס להרבה הרבה מערכות חדשות יחד, ואני לא חזקה בשינויים. אני אמנם מחכה לזה מאוד ורוצה כבר להתחיל, אבל גם קצת חוששת להיות עם הבילבול לבד. אני רוצה ליווי ומישהו שיעודד ויחזיק יחד איתי את ההתלהבות והמיקוד קדימה וחוששת שאם אכנס למערכת יחסים של אחת לשבוע אשקע ואבלע בתוך הטירוף של קשר חדש.. לא רוצה שכל השבוע שלי יסתובב סביב המטפלת. שכל המחשבות והחלימה בהקיץ שלי יהיו סביב שחזור חוזר ונשנה של תחושת כיווץ, למשל, או חיבה קטנה, או חצי חיוך שלה, או "כמה היא יפה" שהציפו אותי בפגישה מסוימת.. זה מרגיש לי נורא חבל לבזבז את כל האנרגיות הטובות שלי (ואולי את כל השבוע שלי) על זה.. באופן לא ברור, דווקא כשהרגשתי חלשה יותר היו לי יותר כוחות לעבור טיפול, וטיפול זה משהו שקשה ממש להיות בו. לפחות לדעתי. ועכשיו, כשאני מרגישה מלאת כוחות, טיפול נתפס כמשהו שהוא קצת מעבר לכוחותיי. איכשהו, דווקא כשטוב אני שומרת על עצמי יותר. נכונה פחות לספר על עצמי, לשתף, או אפילו סתם לחשוב על עצמי מחשבות של ביני לבין עצמי.. כתבתי הרבה.. אעצור כאן.. מה את חושבת? היית מסכימה להצעה כזו? מקובל לבקש? (במובן שטיפול של פעם בשבועיים הוא גם אבדן הכנסה למטפלת, אולי...) קצת מקווה שתשקפי כמה שפחות ;-) לילך

שלום לילך. אני מבינה מאוד את השאלה שלך. באופן אבסורדי כלשהו, לפעמים פנייה לטיפול ממקום של חוזק, שינוי, שיפור היא מסובכת יותר מפנייה ממקום נזקק וחלש. עבורך כעת, כך נדמה, הקשר הטיפולי נחווה כמקום שעשוי לבלבל, לסבך, להעיק, וכעת גם יש לך, כנראה בחוויה שלך, יותר מה לסכן. אז אני כן רוצה לפרש קצת (מרשה לי? בכל זאת פסיכולוגית...) וגם לענות לך באופן קונקרטי יותר. אז ברמה הקונקרטית, הצורך והבקשה שלך לטיפול בתדירות נמוכה יותר לגיטימי, ובוודאי שראוי להשמע ולהבדק ברצינות. אני מתארת לעצמי שיהיו מטפלים שיסרבו לכך, ויהיו כאלה שיענו לכך, ואני מאמינה שהרוב יבררו איתך לעומק את הבקשה ומה שמסתתר מאחוריה, ואח"כ יחשבו איתך מה מתאים לך. על פניו, זו לא בקשה חריגה או בעייתית במיוחד, וכמובן שלאורך הטיפול יהיה מקום לבחון אותה שוב ושוב. ובכל זאת, ברמה העמוקה יותר, אני מזמינה אותך לחשוב על הבקשה שלך דרך המחשבה שעלתה לי כשקראתי, שאולי את באיזשהו מקום מבקשת "ללכת עם ולהרגיש בלי, או "לקפוץ למיים בלי להרטב". נדמה לי שמחד את רוצה, ובצדק, להרגיש מוחזקת ומוכלת, מעורבת בקשר קרוב ומשמעותי, ומחד יודעת שבמקומות הללו מופיעים גם קשיים, קונפליקטים, צרכים שלא תמיד נענים. נדמה לי שפתרון טכני לא בהכרח ייתן מענה יעיל, ושאת יכולה לגלות שאותן תחושות עולות גם בקשר שאינו חד-שבועי. נראה לי שאלה מקומות שחשוב לעבוד עליהם. אבל, אני חושבת, כמו שכתבתי בהתחלה, שאולי את מרגישה כעת שאת רוצה להתעסק ולהתמקד בטיפול בדברים אחרים, לתת יותר תשומת לב לשינוי, להתקדמות, לשאיפות לצמיחה, ואלה דברים חשובים, שבהחלט ניתן לקבוע שיהיו במוקד הטיפול, גם בכזה של פעם בשבוע. מקווה שהצלחתי להאיר נקודות חדשות, ושמחה ללוות אותך בתהליך החשוב של התלבטות לגבי טיפול בהמשך. בהצלחה וסופ"ש נעים, מלי.

לילכונת, כמה זמן לא כתבתי לך, מותר? קודם אגיד שנורא כיף שחזרת. ותמיד משמח אותי לראות ולקרוא אותך כאן. עכשיו אחרי שהתרגשתי :-) אני רק רוצה לכתוב לך משהו קטן מהטיפול שלי. את יודעת הרי שאני כבר רצה איתה מרחק לא קצר. והרבה מהדיבור בנינו הוא הדיבור על הנפתולים הפנימיים, שיחות שמשאירות אותי עייפה ומהורהרת. אבל הרבה מתוך הטיפול הזה גם מוקדש לליווי של מה שקורה לי עכשיו, שינויים, התלבטויות שטוב לי יותר לעשות איתה מאשר עם אחרים בחיי. זה לא תמיד תמיד עוסק בפנימי. זה עוסק במה שאני צריכה באותו רגע... ואם היא מנסה לקחת את זה לפנימי, אני כבר מספיק יודעת שלהגיד לה שלא מתאים לי עכשיו. סתם נקודה למחשבה... נראה לי שהטיפול יהיה על מה שתבחרי שהוא יהיה :-) נמש מוסר ליקוקי חיבה נועם