דרור.. תסביכי נפש.

אומרים שאדם רואה את שרוצה לראות, מרגיש את שמחפש להרגיש.. משום מה מרגיש לי שכולם פה (טוב, הרבה מאיתנו) במשברים בטיפול.. אני נמצאת בשלב כזה. לקחתי ממנה חופש.. אבל לא ממקום זועם לגמרי (לגמרי?? אשקרה..) אלא ממקום שלא מסכים להרגיש או אולי (לא אולי. באמת.) מוותר. לא סר לי. תמיד, גם בשלבים אובדניים כמעט לחלוטין, הייתה בי תחושה עזה שכל הרע הזה שקורה לי לא אמור להיות בחיי.. תחושת אמת פשוטה אמיתית וכנה שאומרת שיש מעבר למרות שאני לא יודעת מהו. נראה שאנחנו בחיפוש מתמיד אחר מטרות, משמעות.. מעיין מטאפורה של אדם אוטיסט שנע עם מה שקיים ומתקיים על מה שקיים עם או בלי מחשבה, (אולי אני טועה אך זה הדימוי שאני רואה בו בעיניי, היום. בכל אופן..)אך ממשיך הלאה..מן אפטיות מובנת אולי? אין לי מספיק ידע לגבי מה שמתרחש אצל אוטיסטים, כימית. בכל רמה שהיא. שאוטיסטיות הינה תקשורת אחרת..מוזרה משהו.. כך מרגיש לי עכשיו. הלוואי והייתי ממש יכולה לייסם את השגעון הזה המלווה בעמעום ובריחה רגועה החלטית וחד משמעית. לא היה ברור לי אם רצוני היה לשפוך רגש כלשהו על דף היום, אולי לא אפילו בפני עצמי על כן השאלה מדוע כתבתי אותיות בסופו של דבר אינה ברורה גם לי.. מרגישה קצת אוטיסטית עם נגיעות אינטלגנטיות גבוהות, ברמה הרגשית. כהות שמתבלבת ואולי אף מבלבלת בכוונה. לא רוצה לנסות להבין מה היה שם. יש בי קול דק שאולי סקרן להבין מהי האנדרלמוסיה המוחבאת מאחורי מוזרותי אל הוא אינו חזק דיו.. נשמע אך בשום פנים ואופן אינו מוכן לפעולה. דרור, למרות שלא שאלתי שאלה נגעתי בנקודות עמוקות ומטלטלות עבורי. חשוב לי לומר, במידה ואתה רוצה לכתוב את המילים "חזרה לטיפול" "נסיון להבנה ע"י דיבור בטיפול" וכו' וכו', אני ל-א חסינה נפשית עכשיו לשמוע זאת..גם לא רוצה ועוד יותר לא מעונינת. 'היא', דברה את מילים אלו מספיק. רק רוצה שתיהיה איתי באוטיסטיות שבי.. שאני שומעת את עצמי 'מדברת' ושואלת את עצמי מי נתן לי בכלל רשות להגיד לך איך להגיב.. אתה בס"הכ עושה לי טובה פה וקורא אותי.. (רגע. לאט לאט נילי. תרגיעי). (אבל אני רגועה!) (לא ?) (בסדר.. נמשיך הלאה.) (אה?) דרור.. לוקחת חזרה את ה'עושה לי טובה'. לא רוצה ככה לדבר על עצמי. מסכימה שכתבתי זאת פעם אחת, מסכימה גם ש'לקחתי' זאת חזרה.. כאילו אומרת אני לך את כל קולותי שבי. איך? הרי אוטיסטית כבר אמרתי? מה קורה להם בראש? מה קורה לי בראש? ולי, בנפש..??? לא חושבת שאני ברורה. מתנצלת.. זה מי שאני היום. אולי אף בתקופה הקרובה? לא אכפת לי בדיוק. זה באמת לא משנה.. ~נילי~

נילי שלום, אני שומע בצורה חדה את הבלבול שלך, בעיקר סביב הרצון ואי הרצון שלך להרגיש, לדעת להבין. הרגשתי את זה כאן מולי גם כן, בחשש שאומר לך משהו שאת לא תהיי מסוגלת לשמוע, שאפרוץ את הגבול הדק שאת מנסה להציב לעצמך. כרגע נראה שאת מרגישה שזו הדרך היחידה בה את יכולה להרגיש בטוחה, וייתכן וכרגע זה נכון לך לא להרגיש לא לדעת לא להבין. אבל אולי בהמשך, כשתרגישי בטוחה יותר תצליחי למצו דרכים נוספות לחזק את הבטחון שלך בעצמך, את הגבולות הפנימיים שלך כך שפחות תחששי שניתן לפרוץ אותם כל כך בקלות, כל כך בקלות לערער אותך כפי שאת חוששת שאני אעשה או המטפלת שלך תעשה. דרור