?

שלום דרור, רוצה לדעת איפה אני נמצאת? שנה חדשה, יום כיפור, יום הולדת - הכל ביחד גורמים לי לחשבון נפש אודות העבר (תחושות אשמה והחמצה), ההווה (כיצד להמשיך?) ובעיקר העתיד (מה יהיה?). השלב החדש בחיי שלקראתו עשיתי את כל השינויים בשנה קודמת, השלב בו הייתי צריכה כל כך להעז התרסק לי בפרצוף. מרגישה בעוצמות כל כך חזקות בתוכי. בתחושות כל כך מוכרות, כל כך כואבות, כל כך מייאשות, וכל כך מזכירות את התחושות שלפני הטיפול. האם יכולה להיות נסיגה עד כדי כך חדה??? (אמאל'ה זה מפחיד) ויחד עם זאת יש את התחושות החדשות שאימצתי לעצמי במשך השנה. תחושות של אומץ, תעוזה, אמונה, טיפול והתעקשות על עצמי (אוהבת את המילים "עכשיו אני"). שני הצדדים נמצאים בתוכי, נלחמים זה בזה. כל יום מביא עימו שינויים במאזן הלחימה. לפעמים רוצה להמשיך ולפעמים רוצה פשוט לוותר. כל יום נאבקת כדי לנשום, להרים את הראש ולהמשיך, גם זה לא פשוט. כל כך צריכה עכשיו את מסגרת הטיפול, התמיכה, ההבנה ודווקא עכשיו (או לא במקרה) המשבר הגיע גם לשם – לקשר הטיפולי. גם שם צריכה לקבל החלטות. לא מתכוונת לעזוב. אבל לא יודעת איך להמשיך לאחר משבר כל כך גדול. יש קול קטן בתוכי שלא מוכן לוותר, שמתעקש על המשך שינויים במסע של חיי, אבל זה קול כל כך קטן שמחפש סימן קטן, וסימנים כידוע לא תמיד קל לראות. יודעת שזו לא סוגייה לפורום ובטח מתאימה יותר לטיפול. גם הכתיבה כאן והידיעה שמישהו קורא ואף מתייחס עוזרת במעט. תודה, שירה.

שירה שלום, אני יכול להבין את הבהלה מכך שהכל חוזר לאחרו, שכל המאמצים שלך היו לחינם. שבכל החזיתות לא הולך לך. אבל אני דווקא רואה סימן ובעיני הוא לא קטן בכלל לכך שזה לא אותו הדבר. והסימן הזה הוא התקווה שאת מחזיקה בתוכך, הסירוב לוותר, ההרגשה שאת חשובה לעצמך ומכאן גם לאחרים. אני חושב שלא במקרה את לא מדברת על עזיבת הטיפול, למרות הכל, אלא מחפשת כיצד להמשיך כפי שאת עושה גם בחייך. עצם היכולת לחפש היא היכולת המרכזית בה את יכולה להיעזר כרגע. ובוודאי להביא את ההתלבטויות הללו לתוך הטיפול, בהצלחה, דרור