דרור ..
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
דרור היקר .. שוב אני.. כן, סליחה ..אבל אמיתית כזו.. המילים הרעות האלה שבי עדיין תקועות בתוכי..ואיכשהו אני עוד מצליחה להביא את עצמי לפה.. מרגיש לי שאני סחוטה נפשית?..מרוקנת מככ הרבה זכרונות .!!. הלוואי והייתי יכולה להתפרק ככה כמו שאני מרגישה במילים שלא יוצאות .. על יד נוכחות ממשית , חזקה ..ולא רק דרך חוסר ההבנה הטוטאלי .. הרי אני לא באמת מובנת נכון? ככ קשה לתקשר לא וורבאלי ... אז איך אסביר את עומק הכאב ?... ואני ככ רוצה להוציא את הכאב הזה ממני .. מנסה להוציא איכשהו את הכאב החוצה ... ואיך בכלל אפשר?דרור.. איך מוציאים כאב מבלי להרגיש רע יותר ? מבלי להעיק על מישהו אחר ? מבלי שירגישו? מבלי שירחמו עליי ? איך מוציאים כאב רק בשביל שישתקו בשבילי .. ישתק ויקשיבו ..רק בשבילי .. רוצה את ב' המטפל שלי .. אני לא מאמינה על עצמי שכותבת את זה אחרי שנתיים וחצי .. אבל רוצה שיהיה , שיהיה כאן איתי בשקט..כאן ועכשיו .. רוצה נוכחות ממשית שלו ..עדינה וחזקה עם המבטים שאוספים אותי בבפנים .. המבט המחייך.. המבט השותק.. רוצה את ההכלה הזו.. זקוקה לזה .. זקוקה לו שיצליח להכיל אותי ולהיות שם בשבילי .. כואב לי ככ דרור.. אני יודעת שהכל עבר .. כן .. אני יודעת.. 12 שנים מאז האונס ברחוב... 20 שנה מהפגיעה בבית ..ההזויה הזו.. שגיליתי ..שנזכרתי ..ששכחתי ?! דיי כבר עם "זיוני המוח" האלה שלי.. אני גם יודעת שאף אחד לא באמת כאן.. אני גם יודעת שאבא והבחור העלוב שפגע בי לא נוגעים בי אבל מה זה משנה מה אני יודעת ..מה זה משנה ?! זה בכלל לא שינה בתוכי בשנתיים וחצי האחרונות האלה בטיפול .. דרור, זה בכלל לא משנה עכשיו.. כי אם אני יודעת הכל ?.. חכמה גדולה .. שאני ..אה .. למה אני מרגישה את זה כאילו כאן ועכשיו ?!!!!! למה זה מרגיש שהם נוגעים בי שוב? נמצאת שם כילדה , נמצאת שם כנערה .. איפה אני בכלל ?.. למה אני לא שוכחת ? דייי כבר למה ?.. למה ? אבל תמיד למה ?.. הם אלו שמנצחים אותי ... אני כזו חלשה למה זה אף פעם לא עוזב? שוב מרגישה את המצב הסטטי חרא אבל איך מצב חרא .. אם זה כאילו ולא מרגישה כלום, בבפנים ..חלולה לחלוטין , ריקה , חסרת נכסים..חשופה , שקופה ערומה .. יש עוד משהו שלא אמרתי ?! מן ריקנות כזו , אבל ריקנות שכואבת ..(איך ריקנות יכולה להיות כואבת?) זה כאילו ועצב .. אבל זה ממש לא שום דבר , ואני לא רוצה להרגיש שום דבר .. מה קורה איתי .. כל האמביוולנטיות הזו .. רוצה רק שקט רוצה ללמוד להרגיש טוב עד מתי הירידות והעליות האלה ..?!!!! הטיפול מוציא ממני את כל הרע הזה שבי..הימים שבין לבין הטיפול .. ככ קשים .. כן אני מודה.. ובא לי לצרוח .. ככ חזק , רק שכלום לא יוצא, שום מילה בעלת משמעות הגיונית לא יוצאת ממני .. הרבה זמן לא הרגשתי ככה 0 רע רע רע ככ רע הלוואי והיו לי מילים לתאר את הבכי שרוצה לצאת ותקוע בי .., את הלבד הנורא הזה , אני מרגישה ככ לבד לא רוצה לבד...לא רוצה עוד פעם השאלות האלה של .. איפה התחתית? דרור , לא עברתי את זה כבר ? קר לי פיזית ונפשית לא כואב בשביל להבין מי אני , מה עשו בי .. לא מספיק כואב בשביל לברוח לדברים שפוגעים בי אפילו לבכות כמו נורמלית אני לא יכולה רק קפואה שרית.
שרית שלום, כואב לשמוע את ההרגשה שלך, את התחושה שכל כך כואב, שהמילים לא יכולות לבטא את זה,אבל אולי הפעם דווקא כן הצלחת לבטא את הכאב במילים, להצביע על מה מכאיב לך. אני בטוח שאלו דברים שמגיעים ויגיעו לטיפול, תחושת הסטטיות, הריקנות, ובמידה מסויימת היעדר הכאב בשל הקפאון והתחושה הנוראית שמתלווה לכך. ואולי דווקא התחושות הללו הן שמחזירות אותך להרגיש בדיוק את שהרגשת אז, שלא מאפשרות לך לא לחוות את זה ככאן ועכשיו אלא כשם ואז. אני אומר שוב, הפורום יכול להוות עבורך מקום להביא את הכאב שלך בין אם במילים ברורות ובין אם לא. אני מרגיש שבמידה מסויימת הצלחת להביא משהו מאוד משמעותי בדברייך כאן היום בפורום. דרור
מותר לשלוח לך חיבוק ?..כזה מהלב.. שרק אומר תודה .. תודה . מכל הלב. על היכולת להיות כאן בשבילי ..להרגיש אותי ולהבין אותי גם כשיש מסך שמפריד. תודה שאפשרת לי להביא את עצמי עם הכאב לכאן ולהרגיש בטוחה. גם אם במילים מבולבלות .. גם אם רק במילים שנזרקות וקופצות .. אבל להרגיש שיש מקום שיכול להכיל אותי .. גם אם זה מרגיש הזוי. ובלתי נתפס.. שרית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
