סיום טיפול

הסוגיה שמטרידה אותי ולא נותנת לי מנוח היא : איך מסיימים טיפול. לאמיתו של דבר בכותרת רציתי לרשום סיום מערכת טיפולית ( מה שהזכיר לי קצת סיום מערכת זוגית...ואז זו לא ממש קונוטציה טובה מעצם היותה שלילית...) .לאחר שנים של טיפול משמעותי , שהחל כטיפול משפחתי עם הולדת בתנו השלישית, אני מרגישה שהמטפלת היא כבר נדבך בלתי נפרד מההתנהלות השבועית שלי ואני לא מדברת בהיבט התלותי שבדבר. כבר תקופה די ארוכה אני יוצאת לא מסופקת מהפגישות נלחמת בעצמי להגיע לטיפול - שמחה להיות שם "בחדר", אך יוצאת מתוסכלת. דברנו על כך לא מעט פעמים ובאישהוא מקום אני מרגישה שהמטפלת מקשה עליי לעזוב, אף פעם זה לא נראה לה הזמן המתאים למרות שעם זאת היא אומרת שההחלטה היא שלי . אני רוצה הפוגה ,למרות שאני מתעצבת על עצם המחשבה לא לראות אותה יותר ושהיא תמשיך להיות שם בשביל אחרים...אני מרגישה שאני זקוקה לקצת הפוגה כדי להעצים את הקשר וטיב מערכת היחסים ביננו. כיום אני מגיעה לטיפול וכמעט לא מדברת, אני לא כועסת עליה. פשוט סתם לא בא לי, אך עם כל זאת באישהוא מקום אני מפחדת לעזוב ולמנוע מעצמי אפילו רק לבוא בכדי לראות אותה ולשבת מולה בחדר. אנא עזרתכם בכל מה שמתרוצץ לי בראש. תודה, עמית.

עמית שלום, סיום טיפול יכול להיות דבר מאוד לא פשוט לעשות כפי שאת מתארת. אמרת שחשבת לקרוא לזה סיות מערכת טיפולית, ואכן את מתייחסת לקשר ביניכם בצורה כזו - זה הפך לשגרה, ישנה קרבה כללית בתוך החדר אך גם תחושה של היעדר משהו, ריגוש, סיפוק, תחושה שקורה משהו. כאשר מרגישים תחושות מעין אלו לא קל לדעת מה לעשות, כי אל רע לך, אבל את מרגישה שגם לא טוב לך. היא חשובה לך ואת מתקשה לחשוב על השבוע שלך בלעדיה, אך גם היית רוצה לדעת שאת יכולה. אני לא יכול וגם לא רוצה לומר מכאן מה עלייך לעשות, הקשר שלכם נראה לי מורכב בשביל אמירה פשטנית שכזו. אבל כן נראה לי חשוב שתדברי איתה על התחושות הללו אפילו בהקשר של מערכת יחסים, מבלי לחשושו מהקונוטציות. אולי לחשוב ביחד מה זה יהיה בשבילך להיות בלעדי הטיפול, לשים את מחשבות הפרידה על השולחן בתוך הטיפול, כרגע ללא החלטה אופרטיבית בהכרח. דרור