היי מלי ..

היית חסרה כאן. אולי בתוכי ולי חסרה ככ דמות אמא .. עצוב לי .. שהדמעות מטפטפות .. אני מרגישה שאני נלחמת במוח שלי .. זה שנותן את הפקודות ואומר לי .. דיי שרית .. דיי לבכות.. דיי להרגיש ..דיי להתאבל כבר .. דיי לפחד...כבר מכל מה שקורה סביבך. די להיות בריק הזה .. פשוט דייי... ואת יודעת מלי, יש את ההמון תובנות של מה צריך לעשות אבל אין באמת זמן מתאים בחיים לכל "ההתברברות" הרגשית הזו . אבל אני נלחמת ברגש.. הוא לא מוותר, הוא מרגיש לי שזקוק לעוד ועוד ..הוא עולה על גדותיו ומבקש ..לחוות את הכל. אני מנסה להתבונן מהצד על עצמי ובכלל .. אני יודעת שהפעם הרגשות האלה צודקים בתוכי, הרי אי אפשר ל"החכים" אם לא חווים את כל הרגשות האלה לא ?..צריך לעבור את כל המעברים האינסופיים האלה ?.. גם את הדקים בינהן?... אין קפיצות למרחק אם לא עוברים דרך כולן?... צריך להרגיש הכל ?.. לחוות ?... לכאוב ?... ורק אז לצמוח?.. - מי החליט על זה ?.. אין הקלות בדרך?.. התנהגות טובה ?... אני מרגישה שה"תמונות" בחיי מתחלפות ככ מהר , אני מנסה להעיז ..ולהתמקד יותר .. לא לברוח ..בודקת ..מה התמונות שנמנעתי מהן ככ?.. כל הילדות?.. אני מנסה לראות מה יכול לקדם אותי הלאה בהבנה של הדברים .. אבל .. דיי זה ככ כואב .. ככ כואב ... שאני לא יכולה להמחיש לך אפילו את הכאב שעובר כרגע בין המילים שנשמעות ככ חסרות משמעות .. והנה .. מגיעה השלכת, רוח של חורף .. ?.. הרבה דברים מתחילם ל"נשו" בתוכי אני מרגישה שאני נושרת לאט לאט מחייהם של היקרים שחשבתי שהם כאלה עבורי .. מלי, מלי .. ויתרתי על המאמץ..לשמור אותם קרוב אליי .., אני רוצה לשחרר אותם ממני , לא רוצה להחזיק את אבאמא לצידי בכח.. לא רוצה אותם קרוב אליי ..פשוט משילה אותם מעצמי לאט לאט - וככ מפחדת מזה !!!!! את לא מבינה אפילו כמה !!!!!! רוצה להעיף מעצמי את "הנחמדות והריצוי" של הילדה שהייתי בשבילם .. 20 שנים מנסה להשיל מתוכי .. אפשר בכלל?... בא לי רק לנצור מילים, לתת לעצמי המוכר הזה .. לעוף ממני .. ואת יודעת .. מלי , אני מרגישה שוב ככ ערומה , ריקה, חסרת נכסים .. אוף מלי .. לא יודעת ..יש המון המון שאלות בתוכי ועדין אפס תשובות .. הכל שם ככ עמום.. איך אפשר להבין חיים שלמים שנהרסו?.. איך אפשר להשלים עם זה בכלל?.. אני מרגישה בדידות פנימית ככ עמוקה בתוכי ..כזו שמצליחה להגיע אליי בדיוק ברגעים הלא נכונים ובמינונים הלא מתאימים .. אני כבר לא יכולה .. אומרים שיש משהו משקם בבדידות הזו .. הפנימית ?...!!!! איך?.. אני שתמיד חיפשתי סביבי אנשים אוהבים , מישהו לגעת ..כדי להרגיש .. כדי להיות קיימת .. תופסת מרחק.. מעדיפה כבר את הלבד הזה שמשתלט עליי.. יש סביבי המון אנשים .. אבל מרגישה ככ לבד.. אני לא מחפשת "סליחות וצידוקים" למה שהיה .. ממילא כבר הבנתי ב 3שנתיים וחצי האלה שצדק ואני לא חברים.:-( אבל אני מחפשת איזה שורש אחר שיצמח כבר בתוכי .. שיתלש כבר השורש שהטמיעו בי ..שיצרו בתוכי .. רוצה את שרית מחדש .. במקום הילדה הרעה הזו בתוכי .. רוצה שרית חדשה.. ואני לא יודעת איך למצוא אותה. מלי... כואב לי . שבת טובה.. (הלוואי ) חיבוק , שרית

שרית יקרה. יותר מתמיד מקווה שמילים מצליחות לנחם... לחבק... שומעת את הלבד שלך, ואת האימה מהלבד. את הישן שמתרחק ונושר, ואת החדש שעוד לא ממש עוטף. כמה שברירי וחשוף, כמה מפחיד. אין דרך לקצר תהליכים, אבל נדמה לי שעוזר להרגיש שיש מי שמלווה אותם, מי שצועד לצידך. אני בטוחה שיש עבורך אנשים כאלה, פיזית ובתוכך, בעולמך הפנימי (והעשיר כ"כ), ומרגישה שיותר ויותר גם את יכולה להיות כזאת עבורך - מלטפת, דואגת, מנחמת. מקווה שבכאבי הגדילה את זוכרת גם לעשות הפסקות לנוח, לנשום, להרגע (ומזכירה לך שצריך ומותר). ואני כאן, ממשיכה ללוות. מלי.