נשימה עמוקה ו...

היי מלי, אני חושבת הרבה על הפורום בימים האחרונים. כמו שכתבתי לך שבוע שעבר, אני כבר די הרבה זמן מהרהרת ובעיקר מתגעגעת לימים שהייתי נוכחת כאן יותר, בכתיבה ולא רק בקריאה. אני עדיין לא לגמרי בטוחה למה אני כותבת. אני רק יודעת שהסתיו מגיע, וכל הסממנים של החורף המתקרב צובטים אותי חזק מבפנים, בגעגוע. זה מצחיק, את יודעת, שסיפרתי למטפלת שלי על הקשר פה בפורום עם ליאת, רק בשבוע שליאת הודיעה שהיא עוזבת. כתבתי פה שנה, ולא סיפרתי לה. יכלותי לספר לה רק כשזה "נגמר". היא אומרת, שזה שכתבתי פה איפשר לי "לפזר" את עצמי בכל מיני מקומות, במקום להביא את הכל אליה. היא אומרת שזו הדרך שלי לשמור עליה, להגן עליה מפני הצפה, מפני יותר מדי ממני. לפני כמה פגישות, סיפרתי לה שאני חושבת על לכתוב לך, שאני כבר מתנסחת אליך לא מעט, ביני לביני. היא שוב שאלה מה קשה לי בקשר, ממה אני מנסה לברוח. הרבה קרה לי איתה מאז שליאת עזבה. וזה טוב, כי באמת הבאתי יותר ויותר אליה, והיא מצידה עומדת בגבורה בשטף. אבל חסר לי. חסר לי המקום בו אני יכולה לקבל נקודת מבט קצת אחרת, המקום בו אני יכולה לנוח קצת מהאינטנסיביות של הטיפול, או סתם להתלבט רגע לפני שהדברים מובאים לטיפול. אולי זה איזה אי קטן של רוגע, שאפשר לשבת בו רגע על החוף, לתת לגוף לנוח מהשחייה המאומצת, ולהחזיר את הנשימה לקצב הרגיל... אין כאן שאלה, אני יודעת. רק הרבה מחשבות. קשה לי לכתוב כאן, למרות שזה מרגיש מוכר. אני מרגישה קצת בוגדת, למרות שאני יודעת שאין בכך הגיון. אני גם קצת עייפה, וחוששת, ואיך תגיבי ומה תכתבי, וליאת הרי כבר הכירה כל כך טוב... (ואולי כבר נמאס לך לשמוע על ליאת, ואלי אני כבר מעצבנת אותך, עוד לפני שהתחלנו...) לא יודעת. פתאום יש לי מחנק אמיתי בגרון, ודמעות שאני מתאמצת לעצור. זה כנראה הזמן שאני צריכה לסיים, ללכת לישון. לא יודעת איך לסיים נועם

שלום נועם. למרות שלא שאלת, חשוב לי להגיב. אני מבינה שהכתיבה הזו לוותה במאמץ, וגם בהתרגשות, וההרגשה שאת מפקידה פה, בפורום, ואצלי משהו יקר, גם אם עוד לא ברור ומובן לשתינו לחלוטין, מאוד נוכחת. אני שומעת כמה הקשר עם ליאת היה משמעותי, אבל גם כמה, דווקא בגלל זה, הוא היה קונפליקטואלי. אני חושבת שאולי עם העזיבה של ליאת ויתרת על שני הצדדים - גם על קשר חשוב, עמוק ומלווה, אבל גם על הקונפליקט שב"בגידה" וב"לפזר את עצמך". אז עכולת להתמסר לטיפול. נדמה לי שאת מנסה להשתמש עכשיו בפורום כאיזה מרחב "לשחק בו" - מקום שבו יש לך חופש לעשות ולהגיד, ולבחור, בסוף, מה הכי מתאים ונכון לך. אני כאן, מוכנה להיות שותפה להתלבטויות וללוות את הנסיונות שלך "לשחק". ועוד משהו קטן שלא יכולתי שלא לחשוב עליו - כתבת שאת "מפזרת את עצמך", ותהיתי האם את יכולה לדמיין הרבה קשרים משמעותיים, אבל בלי לפצל ביניהם, בלי לגרום להם להיות מבודדים ומנותקים זה מזה. תהיתי מדוע נמנעת מלדבר בטיפול על הפורום, איך את מבינה זאת כיום? נדמה לי שאולי דווקא העושר יכול להיות, ולאו דווקא להתחלק, בכמה מקומות... להתראות בינתיים, מלי.

שוב שלום :-) אני חושבת שאת צודקת. אני חושבת שעכשיו אני באמת מחפשת מקום נוסף, ולא מקום אחר. אני חושבת שאז לא סיפרתי למטפלת שלי על ליאת, ועל הכתיבה בפורום, כי פחדתי שהיא תכעס, שהיא תחשוב שאני לא סומכת עליה מספיק, שהיא תדחה אותי... היום אני יודעת שזה לא היה קורה, היא רק רוצה שנדבר ונדבר. לכי תביני... ;-) בכל מקרה, רציתי לחדד את עניין הבגידה שכתבתי עליו. תחושת הבגידה כשכתבתי לליאת הייתה כלפי המטפלת שלי, כשכתבתי לך (ואולי בעיקר לפני שכתבתי לך) תחושת הבגידה הייתה כלפי ליאת. כאילו אני בוגדת בה, בקשר שהיה לי איתה. כאילו שאני מוצאת לה תחליף. אני חושבת שסוף סוף כתבתי כי אני מבינה שאת לא תחליף. הקשר שהיה לי עם ליאת תמיד תמיד יישאר יקר לליבי, אבל אני מוכנה ליצור קשר חדש :-) יצא קצת דרמטי, אבל שיהיה... שתהיה שבת שלום, נועם

מקווה שהנשימה חזרה למקום.. שהמחנק קצת נרגע אחרי השיתוף.. תאמת .. אני לא מגיבה כאן הרבה .. אבל באמת שהיית חסרה כאן בכתיבה .. ימי חמישי של ליאת .. באמת היו מורגשים גם איתך, שמחה שחזרת ..לבקר.. שולחת לך יד מחבקת .. וחיוך .. תמשיכי לכתוב . קוראת אותך.. וכאן איתך ברגעים של המנוחה מטיפול לטיפול :-). שרית