כשהנפש תוקפת חלקים נרחבים מעצמה

יש איזו מישהי שכותבת בפורום שפיתחתי מולה אובססיה. בכל פעם שהיא כותבת, עולה בי תחושת מיאוס וסלידה גועל ורתיעה ואני רוצה להרביץ לה מכות ומגרשת אותה קישתא. מה זה מקנאה בה שהיא מרשה לעצמה להיכנס לכאן ולכתוב ולשחק אותה חמודה ונבונה או לעשות חנדלך כמו גור כלבים עלק שמרוצה מעצמו וגאה בעצמו, או לצרוח או להתייסר ולעורר רחמים ולתפוס מקום ולקבל תשומת לב ומילים מאנשים טובים. איייייכס בעעעע. היא רוצה עוד ועוד וזה לא נגמר. כאילו די כבר, לא מיצית? עוד פעם אחת אני רואה אותה פה ואני משפדת אותה ומעיפה על טיל. אה, המישהי הזאת היא אני. קשה לי להאמין שאיני מעוררת תחושה דומה אצל אחרים כלפיי על באמת באופן ההתייחסות הדוחה מלא הבוז שאני מפגינה. זה באמת מגעיל אנשים נורמליים. ואם מישהו נמשך לסטייה הייתי חושדת בו.

שלום לך האמת, טריק יפה עשית עם ההודעה. באמצע עדיין התלבטתי האם את מתכוונת לפגוע בכותבת אחרת והאם להעלות בכלל את ההודעה ואז הגיע לפתע הטוויסט. אבל מעבר לטריק היפה, ברור שיש פה משהו מאוד אמיתי ומאוד עצוב, לא? ואת צודקת, יש פה תקיפה עצמית, כמו איזה פעילות שגויה של מערכת החיסון הנפשית והתוצאה היא שאת תוקפת ומשמידה את "עצמך" ללא רחם, בכל מקום שאת תופסת את "עצמך". וברור שיש כאן מורכבויות על גבי מורכבויות וטיפול הוא המקום הנכון לברר אותן. אבל מעבר לכך, נשארתי אולי בעיקר עם השורה האחרונה שלך - על איך את מתבוננת בחשד על כל תגובה שאת מקבלת שאינה מכילה בוז או לגלוג ואינך מחשיבה אותה כלל. לצערי, זה נשמע לא רק שאינך יכולה להעזר באחרים או לשמוע את קולם, אלא שאת מצליחה להשמיד כל דבר חיצוני, שאינו חובר לתוקפנות העצמית שלך. וזה בטח קשה מאוד. ברור לי שאני אחשד פה במשהו (אבל בטח כבר נחשדתי הרבה קודם), אבל אני בכנות מקווה שתוכלי, עם הזמן, לסבול מעט פחות. להתראות דוד

קודם אשלח חיוך של הבנה ואז אשתף אותך.. אני, הרבה פעמים שולחת לפורום כל מיני הודעות, רחשי לב, וחושבת מליון ואחת פעמים איך יגיבו והאם יזרקו אותי מפה והאם ישנאו אותי, יכעסו עלי, יצליחו להכיל אותי, להחזיק, להיות איתי, לא להמאס ממני וכו' וכו'.. היום אני עדין מנסה ללמד את עצמי לקבל את כל הצרכים שעולים בי, עדין מנסה להרשות לעצמי להביע את אשר על ליבי, בלי להתבייש ולברוח.. לפעמים אנחנו נבהלים ממה שעולה בתוכנו ומתארים לעצמנו שכל העולם יברח מאיתנו, בדיוק כפי שהיינו בורחים מעצמנו.. אך לא תמיד כך.. פה המנהלים נמצאים פה בשבילך! פה הם נמצאים כדי להכיל אותך.. על כל אשר את!! תני לעצמך את הצ'ופר הזה של השתתפות בפורום נפלא מעין זה.. תני לעצמך להיות.. בכל אופן, אני כל כך מזדהה איתך ויתרה מזאת, מבינה מעבר למילים שכתבת.., אני פה קוראת המון ואשמח לקרוא אותך ולהיות איתך, אולי גם כדי ללמד את עצמי להיות עם עצמי.. אני לא מנסה בשום דרך שהיא לטפל. ממש ממש ממש לא. אני מנסה להיפתח לדברים שגם אני, כל כך בטרוף, מפחדת מהם.. ואם פה יש לי הזדמנות, ועוד לגרום למשהיא אולי קצת קצת לחייך פנימה, למה לא?? ביחד, כשלבד, זה חשוב. ~נילי~