הדרכה הורית, שוב, תודה, והמשך

שאלתי הקודמת: מה מקומנו כהורים, כיצד לנהוג כלפיה? אני רואים ויודעים את סבלה, איך ניתן לעזור, מה לומר, ומה לא לומר? עד כמה לכוון לטיפול (אם אפשר בכלל, כי היא לא רוצה לשמוע על כך- "הכל בסדר, מה אתם רוצים?") מה מקומנו כהורים, כיצד לנהוג כלפיה? אני רואים ויודעים את סבלה, איך ניתן לעזור, מה לומר, ומה לא לומר? עד כמה לכוון לטיפול (אם אפשר בכלל, כי היא לא רוצה לשמוע על כך- "הכל בסדר, מה אתם רוצים?") תודה על התייחסותך! אבל, אני מחפשת גם עצות ממש מעשיות, ועל כך לא קיבלתי מענה לשאלותי (לכן העתקתי אותן שוב). בנוסף, כלפינו היא מציגה כאילו הכל בסדר, אבל אני יודעת שהיא הולכת לעיתים רחוקות לשיחות עם היועצת (שאיננה מקצועית בתחום הפסיכולוגי), ואיננה משתפת אותנו כלל. עלה גם נושא לקיחת כדורים SSRI- מבלי שנדע- האם נכון לעשות זאת מאחורי הגב של ההורים? אודה לך מאוד, אם תתני גם דוגמאות מעשיות לדבריך.

שלום לך, ראשית, אני אשמח אם תוכלי לפרט ולהזכיר מעט יותר את מהות הסבל עליו את מדברת. באופן כללי כאשר אדם חושש מטיפול, ואינו מסכים לפנות, לא קל ואולי גם לא תמיד נכון ללחוץ עליו ללכת לטיפול. אבל מה שכן ניתן לעשות הוא לשקף את מה שאתם רואים, שהיא תוכל להבין מדוע אתם מודאגים לאפשר לה לדבר איתכם ואולי כשהיא תרגיש שהיא פחות מאויימת, פחות מתגוננת ממכם היא תסכים גם לשמוע על טיפול. בנוגע לטיפול תרופתי, בהנחה שהיא עדיין קטינה, חשוב שאתם תהיו מודעים לכל טיפול שניתן לה או שנשקל לתת לה. דרור