הי..

הי דוד.. אין לי מה לכתוב, סתם עצוב לי ורע לי. פעם ראשונה שאין לי איפה לחגוג את ראש השנה. דיברתי עם דודה שלי והסתבר לי שהמשפחה עושה השנה ארוחה אצל ההורים שלי, הם כבר הודיעו לכולם אבל לא הזמינו אותי. נו, טוב, אזמין סושי ( צריך לאכול דגים, לא? ).. את האמת, חברה הציעה שאבוא למשפחה שלה, אבל לא נעים לי - הם מרוקאים ואני אשכנטוזה מסכנה, הם יאכלו אותי חיה, בקושי עם חברה שלי אני מצליחה להתמודד ( אבל היא חצי רוסייה, שילוב מוזר ביותר..הכל בצחוק, היא חברה הכי טובה שלי והיא מקסימה, לא היה אכפת לי גם אם היא הייתה חרגול ). כרגיל, מנסה להעביר הכל בצחוק, כשכל מה שבא לי לעשות זה לדפוק את הראש בקיר..לפחות אני לא במצב ההתאבדותי של שבוע שעבר, למרות שזה בא והולך..בערבים זה נוחת עליי חזק..כרגיל הדבר היחיד שהצליח להציל אותי היה ספר, שקעתי כל השבת בעולם אחר ( בבית האלוהים ) ולא הרגשתי את עצמי לרגע. היה כיף, וחבל שעומד להיגמר. התחיל הלחץ האמיתי בעבודה, ואלוהים, אני בקושי מצליחה להזיז את היד ואני צריכה לחייך, לרגעים נדמה לי שהפרצוף שלי יסדק ויישבר...עבודה קשה לשמור על חזות נורמאלית. שבוע שעבר נשברתי באמת, לא קורה לי הרבה ועדיין קשה לי עם מה שכתבתי, הלוואי שיכולתי למחוק את זה. נראה לי שהייתי מעדיפה למחוק אותה, כי כל הזמן יש לי הרגשה שאם היא לא תהיה, איזה עננה שחורה תסור, כמו באגדה על היפיפיה הנרדמת, וכל הממלכה תתעורר והכל יחזור להיות טוב, אמיתי, ער. מרגישה שכל המשפחה שלי נרדמה ושכחה אותי, לפעמים מרגישה שנרדמתי ושכחתי את עצמי..אם לפחות הייתי יפיפיה, מילא. תודה לכולם פה שמכילים את זיבולי השכל שלי, גם לך דוד. ותודה למי שהגיבה למה שכתבתי שבוע שעבר, זה עזר מאוד, פשוט לא הייתי במצב לכתוב משהו בחזרה, אבל אני מעריכה את זה.. מאוד..(:

שלום אופיר מההודעות שלך בשבועות האחרונים אי-אפשר לפספס את זה שיש לך המון עם מה להתמודד. ומבלי להיכנס לרשימת המלאי של ההתמודדויות שלך, אני ממש מציע שתורידי מעצמך את הדאגה בקשר לדברים שכתבת פה או את הצורך להיות חזקה גם בשבילנו. אני מבין שאת נאלצת להעמיד פנים ולחייך בהמון מקומות, כשבעצם בא לך לא פעם להתפרק ולבכות. אז פה מותר לך, וממש אין צורך להתנצל. תמשיכי להעזר פה, בחברות, בספרים (ספר טוב בית האלוהים) ובכל מה שאת מוצאת - אפילו אם זה סושי -הגירסה המוזרה של היפנים לגפילטע פיש. להתראות בינתיים דוד

דוד,תודה על ההזמנה לכתוב, להניח את הראש, המשמרת שלך היא סוג של כרית פוך נעימה, ואני ממש צריכה את זה, כי אני עייפה מתה. ...אכן, ספר מעולה בית האלוהים. נקרעתי מצחוק על העחמ"שים..מעניין אם גם לנו המטופלים יש מן שם כזה אצלכם, משהו בסגנון הממ...קקס"גים? ( קח קלונקס וסע לגהה )...בטוח אתם מתים לפעמים להגיד לנו את זה. טוב, מחר עוד יום עמוס מאוד הולכת לישון שיהיה לילה טוב וחלומות נעימים אופיר