ללמוד בגיל 50 / דחוף בבקשה

לפסיכולוג הנכבד שלום רב, שמחה מאוד למצוא את הפורום אותו מנהל. ענייני הוא כזה, ואני באמת זקוקה להכוונה / הרגעה : הנני אקדמאית מתחומי פסיכולוגיה וחינוך. לאחרונה התקבלתי ללימודי עו"ס במוסד אקדמי. אני מרוצה מחד, אך דואגת מאידך: 1 ) האם אכן אוכל להסתדר מבחינת עומס כמו עומס רגשי בעיקר בנסיבות של מפגש אנושי במסגרת ההכשרה המעשית , // עומס אקדמי עם שלל הקורסים, וכן הלאה ? 2 ) האם התשובה על הנ"ל , תלוייה אך ורק בהחלטה שלי להצליחלהסתדר עם עומסים אלו ? 3 ) איני בת 20 . הנני בעלת משפחה. שוב, חוזר הניגון :.....ללמוד עם בני 20, להשתלב עימם בקורס של שיטות בעבודה סוציאלית, למשל ? ............................................................................................ 4 ) האם ללמוד עו"ס בגיל 50, זה בסדר , אם לי " מרגיש בסדר " ???? 5 ) משהו על תקווה למצוא משרה כעובדת סוציאלית בגיל 50 ? ************************* בכבוד ותודה על מיידע אמין, מקצועי, ורצוי תומך. אמתין מאוד.

שלום אורנה. קודם כל איחולים על ההחלטה ללמוד והקבלה ללימודים. בתוך כל הלחץ והמתח ניתן לפעמים לשכוח שבעצם קורה לך משהו טוב, חיובי, שכנראה רצית והתאמצת לקראתו... אני חושבת שדאגה לקראת לימודים אקדמאים היא מובנת ומוכרת (בכל גיל, אגב). השינוי שתעברי, החומרים שתיחשפי אליהם, הסביבה החברתית והלימודית, כל אלה בוודאי שונים מאוד מהיומיום שלך כעת, ולצד ההתרגשות והסקרנות, הם גם שינוי גדול שיש להתרגל אליו, ולפעמים תקופת ההסתגלות דורשת זמן. אני מתארת לעצמי שיש, עבורך, דברים בשינוי שאת עומדת לעבור שמלחיצים יותר. רמזת על עומס, ותהיתי מדוע שם את מרגישה פחות בטוחה. האם נתקלת בעבר בקשיים מול עומס? האם את חשה עצמך יותר חלשה מאחרים (או מצעירים)? האם זהו תחום שלא אותגרת בו בשנים האחרונות? כל אלה שאלות למחשבה, שבעצם ממקדות את החרדה בדברים שקשורים בך, בניסיון העבר שלך ובתפיסתך את עצמך, ופחות שמים את המשקל על הסיטואציה עצמה (כי כן, לימודים זה עומס ולחץ, אבל יש בזה הרבה אתגר והנאה, ורבים מצליחים לעמוד בכך על אף הקושי...). בהקשר לגיל – אוכל רק להגיב ממקום אישי, סובייקטיבי. בעיני ללימודים ולשינוי אין גיל, להפך: אני חושבת שהנכונות להתנסות ולהתפתח דווקא בגילאים מבוגרים יותר משקפת אדם פתוח ודינאמי, ואני יכולה לדמיין שתביאי ערך מוסף בשל גילך, ניסיונך, וכפי הנראה גם בשל היכולות האישיות שלך (פתיחות, נכונות לשינוי...). אינני יודעת מה הסיכוי למצוא עבודה בתחומך בגיל כזה (אולי תקבלי תגובות ממי שמכירים את השטח), אבל אני מניחה שזאת לא הייתה הסיבה המרכזית שגרמה לך להירשם ללימודים בשלב זה. אני תוהה מדוע את עסוקה בכך כעת, ואם תוכלי להיזכר בגורמים הראשונים, הבסיסיים, שגרמו לך להחליט ללמוד (עניין, אתגר, סקרנות?) שיהיה בהצלחה, מלי.

1. אני בשנות החמישים לחיי, נשוי ובעל ילדים בוגרים. 2. אין לי ספק שטראומות ילדות הן שגרמו לי לקיבעון (חסימה) ריגשי , אשר "תוקע" אותי חזק מאוד עד היום הזה !!. בנוסף- אני צורך קבוע של פרוזק, אשר מאוד עוזר לי בנושא החרדות ,אך, תוקע אותי בנושאים פיזיולוגיים. 3. הבעייה : אני מסוגל לשחזר את ילדותי באופן כלל, כלומר : לא ע"י תיאור ופירוט אירועים ספציפיים(בוודאי לא הטראומתיים) , אלא יותר בצורה שכלתנית המפרטת את הסיבות והגורמים. ברור לי שהארועים הטראומתיים הודחקו על-ידי עמוק בתת מודע , ושיש צורך להעבירם למודע, כדי להמשיך בטיפול שיאפשר לי להשתחרר. 4. מהם הטיפולים המוכרים בנושא ? עד כמה אני יכול לעשות זאת בכחות עצמי? 5. אשמח לקבל הפנייה לספרות מקצועית בנושא.