שאלה דחופה- תשובתכם בהקדם

הבת שלי בשנות ה20+ כבר מס' שנים עדה לתופעה שאינה מוצאת חן בעיני: הבתs ליברלית ופתוחה מידי בקשרים עם גברים.מפלרטטת כמעט עם כל גבר שנראה לה נחמד או שמסתכל עליה. ולא משנה מה הוא עושה בחיים. לא קיימת אצלה הענין של שלבי ההיכרות ועשי ואל תעשי. היא קופצת מיד למיטה. מתמסרת מהר מידי. קלה להשגה.מדובר בבחורה אינטלגנטית ומשכילה .אבל בענין מערכות יחסים עם גברים נראה לי מאד לא בסדר. היא בקשר בו זמנית עם מס' גברים. מקיימת יחסים בפגישות הראשונות ואף מסוגלת לעבור מגבר לגבר מהיום למחר. ממיטה למיטה . ופגישה רודפת פגישה בהפרש של שעה . בנוסף, גם כשיש לה חבר היא אינה מסופקת בקשר ומחפשת בו זמנית מישהו אחר. קשרים עם ידידי נפש הם גם הם חלק בלתי נפרד מקשר עם חבר. תמיד יש ידידים ברקע שהיא ניפגשת איתם. אין לה חברות. חוץ מקשר עם בחורה אחת שגם הוא לא תדיר. איך אפשר לעבור ממיטה למיטה, מגבר לגבר, מה הבעיה? איך מסבירים את התופעה? זה ממש כבר הזוי. אני חייבת לציין שאני גרושה והאבא אינו מתפקד כאבא ואף מאד שנוא על הבת. התגרשנו כשהיתה בת 12 והתופעה החלה מגיל 17.ברור לי שיש קשר לנושא אבל זה יותר מידי לטעמי .לא יודעת איך להתמודד עם זה. מס' הקשרים האינטימים עם גברים עולה על מס' הגיל שלה. ברור שענין המחלות מין הוא גורם שמאד מדאיג אותי. מדובר בהחלפת בני זוג באופן מאד תדיר. אבל חוץ מזה איך מסבירים את התופעה מבחינה פסיכולוגית קלינית? האם אפשר לטפל בזה ? להפסיק את זה? שיחות איתה בעבר נפלו על אוזניים ערלות. היא מסבירה שזו הדרך שלה וככה טוב לה. למרות גילה קשה לי לראות אותה מתנהלת בצורה כזו . מה עושים?

שלום לאם המודאגת אני מבין את דאגתך ואת הלחץ שאת שרויה בו, אבל למרבה הצער אני לא משוכנע שאוכל לעזור לך. על פניו, בראיה מבחוץ, נשמע שיש סיבה לדאגה וכי התנהגותה של בתך מעידה על קושי רגשי מסויים, המוצא ביטוי בקשרים עם המין השני. אבל זו ראיה מבחוץ, ומי יודע איך זה מבחינתה? קל לשפוט, אבל כל זמן שאת הכותבת ולא היא, אין לי באמת דרך לדעת במה מדובר וכיצד היא רואה את העניין. את שואלת האם אפשר להפסיק את זה, אבל לפי תיאורך היא עצמה אינה מעוניינת להפסיק כלל! וקשה מאוד, עד בלתי אפשרי, לחולל שינוי אצל מישהו שאינו מעוניין להשתנות. כך שעצתי לך היא להפסיק לחשוב על לשנות אותה, ובעצם להפסיק לדאוג - מה הדאגה שלך עזרה עד עכשיו? האפשרויות שלך הן או לעזוב את הנושא, לקבל אותה, ואת בחירותיה כמו שהיא, או, במידה ואת חשה עדיין מצוקה משמעותית, לנסות לדבר איתה שוב, אבל לא מעמדה דואגת וביקורתית, אלא מתוך רצון אמיתי להבין אותה, את נקודת המבט שלה ואת ההחלטות והבחירות שלה בחיים. אולי זה יעזור. בהצלחה דוד