מבוך נשימתי, מבוך מחשבתי, מבוך נפשי..

דרור אין לי מושג כבר איזו החלטה תיקח אותי ולאן.. או שיש לי ואני פוחדת מהעתיד שלי..יותר מידי החלטות רציניות לאחרונה.. יותר מידי מעברים.. סחיטה נפשית מעבר לכל מה שאני צריכה להתמודד איתו ביוםיום.. לפעמים אני אפילו מתביישת לספר פה כי אני כל כך עסוקה בדאגה של ההשתקפות שלי.. אפילו פה.. אבסורדי.. קשה לי כבר תקופה לא קלה.. המון צף ותוך כדי, עם הכאב ואולי בזכותו (לעזאזל!!!), למדה אני על עצמי המון.. מתמודדת עם כל הדברים שפסיכולוגיה מעלה על פני השטח.. או שלא.. חתכתי אתמול בלילה.. די כבר עם הילדות.. די כבר עם המיניות.. די כבר עם החיפוש אחר שייכות, הבריחה מהאמונה שבאמת רוצים אותי, באמת אוהבים אותי.. באמת אכפת לו ולה עלי, כמו שלי אכפת מעצמי.. ((((((((((((ב א מ ת ???))))))))))) רגשות הכי בסיסיים שמעולם לא נבנו בבריאות.. התעללות רגשית מוחלטת.. מי אני, מה אני? ובנוסף, כאילו לא מספיק.. החזרה בשאלה שמביאה איתה (או שתמיד הייתה קיימת..) את המוסריות המטורפת והמתעללת הזאת שיכולה להטריף דעתו של אדם.. לאן הולכים?? איפה מוצאים את האני..?? בלי כל מה שהיה..?? איך נושמים עמוק כשאין אוויר לנשימה..?? לפחות לא עכשיו.. לאן אני הולכת מכאן דרור??? ל-א-ן ??????????? ~נילי~

נילי שלום, אני מבין מהדברים שלך שאת חשה כאב רב ובלבול גדול. את מגישה שעולים בטיפול תכנים שמכאיבים וקשה להתמודד איתם. עולות מחשבות ושאלות רבות המציפות אותך, ואולי יש חזרה לדרכי התמודדות ישנות המספקות הקלה רגעית. אני חושב שאת נמצאת רגע בעיצומו של תהליך, אולי באחד הרגעים הקשים בתוכו, עד כי קשה לראות ולהרגיש שזהו תהליך. אבל נראה לי שדווקא אותן שאלות קשות שעולות, חשוב שיעלו גם בתוך הטיפול. שאת הכאב הזה לא תעברי לבד. כך שתוכלי אולי לבנות את הרגשות שלא היו לך, בהדרגה, אולי מתוך קושי רב, אבל לבנות. כך שתוכלי להרגיש שאפשר להיות אכפתי כלפייך באמת, ולא להתפלא ולא להאמין כאשר מישהו מצהיר על כך. דרור