זוגיות קשה

אני ובלי נשואים עוד מעט 9 שנים. כל שנותינו מתחילה כל הזמן במריבות. כל כמה חודשים יש ריב גדול שבעלי רוצה לעזוב את הבית. במריבה האחרונה הוא פשןט עזב לתקופה.(יש לציין כי שבעלי עובד רחוק מן הבית ולא נמצא בבית 4 ימים רצוף ו4 ימים נוספית נמצא בבית) והלך לאמא שלו יש לציין שאני לא בקשר טוב עם משפחתו של בעלי מכוון שאלה כל הזמו מנסיםלסכסך בקשר ולגרום למריבות בינינו. בעלי כמובן לא מוכן ולו פעם אחת לא בא להגנתי תמיד העדיף אותם ובא לטובתם. אחרי העזיבה של הבית הלכנו לטיפול זוגי אך טיםול זה לא עזר מכוון שבעלי לא מאמין בטיפול. כל הזמו נוא אומר שאנחנו לא מסתדרים והוא לא רוצה לעזותשום מאמץ כדי שנסתדר.אני בנידוג אליו כן עושה מאמצים כי לשר את הזוגיות מכוון שיש ילדים האמצע.חשוב לציין שאני כל הזמן מקבלת צעקות וקללות ממנו. והוא תמיד אומר לילדים שלאמא שלהם אין שכל. וכו... אני מאוד פוחדת מענין של הפרדה באופן שהילדים יקבלו את זה מאוד קשה ויש לי מין דעה כזאת שכל הילדים של הורים גרושים תמיד בעייתים בחיים בהמשך דרכם בכל התחומים.אבקש עזרה ויעוץ דחוף.

שלום מ. את מתארת מערכת זוגית מעורערת ומערערת. אני שומעת את הכאב, העלבון, חוסר הודאות, ותוהה לאן נעלמו הרגשות, החוויות והצרכים שבגינם בוודאי רצית זוגיות בעבר - האהבה, החיבור, האינטימיות, החיבוק. האם כל אלה היו ונעלמו? האם ויתרת עליהם מלכתחילה? יש לך שק של טענות וכעסים כלפי בעלך, חלקם (או רובם), קרוב לודאי בצדק. אך כעת אני מזמינה אותך לצלול פנימה, לבדוק את עצמך. שאלי את עצמך מה היית רוצה, מה ייחשב עבורך בזבוז או פספוס. האם את יכולה לדמיין עוד שנים ארוכות של זוגיות במצבה הנוכחי (בהנחה שבעלך איננו גמיש דיו לשינוי)?. בקראי את פנייתך תהיתי מה בך צריך או מבקש את סוג הקשר הזה. איפה החלק שלך בסכסוך. אם גם את מפעילה ופעילה, כדאי לבדוק גם את התרומה שלך. אם בחוויתך את רק סופגת ושותקת, זה מזמין שאלה לגבי הנטייה או המוכנות שלך להיות בתפקיד הקורבן. אני מזמינה אותך גם לחשיבה, לבד או עם אנשים קרובים, לגבי האופן שבו מערכת היחסים הנוכחית משחזרת, דומה, למערכת יחסים קרובה מהעבר (הורים, חברים, זוגיות). היכן התרגלת שמותר לעשות לך הכל, שהחוויה המרכזית בקשר קרוב היא היא של קורבן, שאין דרך לשים גבול, להתרחק. אני שומעת ממך על מקומות שבהם את מוותרת על זכותך להיות נאהבת, מוערכת, וגם נזקקת ותלויה, ותוהה למה ומתי למדת לוותר על מקומות כ"כ חשובים בקשר. ובעניין הילדים: הסתכלי מהצד ונסי לחשוב מה הילדים שלך סופגים ולומדים על קשרים בכלל, וקשרים זוגיים בפרט, כשהם מתבוננים במערכת היחסים של הוריהם. התמונה המצטיירת היא של זוגיות שיש בה ניתוק, זעם, השפלה, התעללות. זכרי שמה שהם רואים ישמש עבורם מודל לזוגיות שייצרו בעתיד. בין אם תפרדו ובין אם לאו - ילדייך מושפעים מהמערכת הזוגית שלכם באופן עמוק. הם זקוקים לאמא ואבא חזקים, בטוחים, עם שמחת חיים, שלווה, כוחות. ביחד או בנפרד אולי הופך למשני בהקשר הזה. בהצלחה, מלי.