לדוד...

הי דוד מה שלומך השבוע? טוב, מאחר ואין תשובה, אספר לך מעט על עצמי (; המטפל היקר שלי חזר מהחופשה וניפגשנו שוב, אכן הזמן עובר...היה קצת מוזר, כי אני ניסיתי רק להיות שם, לספוג שוב את המקום ואת השקט קצת, והוא ממטיר שאלות, נגמר לו האויר והוא עוד המשיך לדבר ואחרי כמה זמן התחלתי לדבר , וזה היה לגמרי מבלבל ולא צפוי, לפתע הוא נראה משועמם, עושה הה הה לכל דבר שאני אומרת, בסוף הפגישה הרגשתי שחיכיתי וחיכיתי, ואני יוצאת כאילו עדיין נמשך החופש, זה היה מדכא כמו להתכופף לשתות ממעיין ולגלות שהמים נעלמים כשאתה מביא אותם לפה שלך, מתסכל! אז התחלתי לבכות בסוף הפגישה, אבל הוא הבין..נקווה שמחר יהיה קצת יותר טוב..פתאום ( לא כזה פתאום, קראתי כמה הודעות למטה את גילי ) והתחילו לי חרדות איך הוא יתמודד אם נגיד תהיה לי נפילה רצינית שוב פעם...כבר שנתיים לא הייתה, ובכל זאת, פעם שעברה הטיפול נפסק לשלושה חודשים..אולי הוא לא יוכל לעמוד בזה? ואיך אני בודקת את זה בלי ליפול שוב? הספק מכרסם, הרי קל להסתדר נהדר כשמישהו מרגיש טוב..מעניין כמה הוא היה יכול להחזיק אותי אם הייתי בריצפה שוב פעם..לזכותו יאמר שהוא הבין מה צריך לעשות כדי למנוע ממני להגיע למקום הזה, אבל אז עולה בי השאלה שאולי הוא עושה את זה כי הוא יודע שעם המקום הממש קשה הוא לא מסוגל להתמודד ( נו טוב, אז ניתן יד ונעמיד פנים שזה בית )..אוי, מה קורה לי? לא מתאים לי המחשבות האלה...אני כועסת על עצמי, כי אני יודעת שזה אמיתי..אבל אולי דווקא בגלל זה אני מפחדת, רק דברים אמיתיים יכולים להישבר..אני במחשבות מבולבלות היום, קשה לי עם כל עבודות הסיום האלה, בא לי לפרק מישהו מרוב לחץ! אז פרקתי קצת פה, יותר קונסטרוקטיבי מלהרביץ לעובר אורח.. לילה ( טוב? ) אופיר

שלום אופיר נדמה לי שאני מבין את מה שאת מתארת. ואת חייבת להודות, שיש בזה משהו כמעט צפוי, כמעט שלא ניתן להימנע ממנו. לא במובן רע, אלא במובן האנושי ביותר. המתנת וחיכית ובסוף, המפגש עצמו תמיד יחוויר במידה מסויימת לעומת הציפייה, לעומת הדימיון והאפשרויות והרגשות שנפרשו בו. כך שאני במקומך לא הייתי נבהל, אלא מתבונן על זה כמשהו שמהווה חלק מהפגישה ומהחיבור מחדש, שבמיוחד על רקע החיבור החזק שהיה לכם בפרידה, סביר שייקח זמן להרגיש טבעי ושלם שוב. פגישה ראשונה אחרי החופש, אחרי ההמתנה - נראה לי שיצאת יחסית בזול ושהמחיר הנמוך יחסית הוא בעיקר בגלל הקשר הטוב והחיבור שיש לכם בטיפול. קחי קצת זמן ותני לטיפול לחזור ממש למסלול, לא רק מבחינת חזרת המטפל אלא מבחינת החזרה של שניכם לקשר ביחד. לגבי השאלות שהתעוררו בך, אני תוהה האם הן התעוררו רק בגלל ההודעה שקראת פה, או שמשהו אחר בחייך העיר אותן. האם יכול להיות שגם הן קשורות לחופש של המטפל ולכן הן עולות עכשיו, ביחס לשובו? כלומר, האם המפגש המחודש העיר אותן? בכל מקרה, נדמה לי שגם את הפחד שאת מתארת וגם את הפנטזיות לגבי מניעיו או יכולת ההחזקה שלו שווה לך, אם תרגישי בנוח, להעלות מולו בטיפול ולראות מה יצא מזה. בהצלחה דוד