3 נקודות להתייעצות

בוקר. 1) כשהיא אומרת "אני מבינה אותך" זה מעצבן אותי. אני מרגישה שהיא אומרת זאת כדי להשתיק אותי. כי בעצם היא לא עושה כלום חוץ מלהבין אותי. אני לפעמים אפילו מנסה להפחיד אותה וזה בעצם בכדי להעיר אותה לטלטל אותה בכדי שתרגיש עד כמה רע לי. אני לא רוצה שרק תבין אותי. לכן אני לפעמים מגזימה בלתאר לה את מה שקורה לי במהלך השבוע בין הפגישות. 2) ההתנתקות השבועית מוציאה אותי מדעתי. כי כל פעם שיש פגישה אני מרגישה כאילו שזו הפגישה הראשונה. אז כל הלחץ חוזר אלי. ולוקח לי משהו בסביבות 20 ד' עד חצי שעה להירגע ולפעמים אני לא שולטת בזה אז קמה והולכת. 3) לפעמים אני מרגישה שהיא ממש קרובה ממני ואיכפת לה, ולפעמים אני מרגישה שזה סתם, שזו העבודה שלה ולא משנה מה יקרה לי. כלום לא יזיז לה. דיברנו על זה והיא תמיד טוענת שאיכפת לה מאוד וזהיא חושבת עלי..... אני מאמינה שזה רק שקר. אני העבודה שלה ולא ישנה מה, היא תמיד תסתכל עלי כעבודה שלה ולא כמשהו אנושי.

שלום לך. את מתארת תחושות קשות וסותרות מול המטפלת שלך. מצד אחד עולה הצורך העצום בקירבה ואינטימיות, והתחושה שהקשר ביניכן משמעותי ביותר. מצד שני את חשה ריחוק, חוויה שלמטפלת שלך לא באמת אכפת ושהיא לא באמת מבינה. אני משערת שהחוויה הזו מוכרת לך בקשרים נוספים: מחד תחושות של קרבה ואינטימיות, ומאידך חוויה של בדידות וחוסר קשר. אלה תחושות שחשוב מאוד להבין בטיפול. אולי תוכלי לסמן את הקשרים בעברך ובהווה שהיו כאלה, ולהבין יותר מה הטלטלה הרגשית שאת עוברת בקשרים, בדרך לחוויה מאוזנת ורגועה יותר. נשמע שדרך הטיפול והקשר עם המטפלת שלך את משחזרת חוויות רגשיות שעוברות עלייך בקשרים קרובים, ודרך הקשר הטיפולי משתקף הקושי שאת חווה כאשר את מרגישה שהאחר נמצא במרחק שאינו מדוייק לך, שאולי את לא מובנת או לא חשובה. להתראות, מלי.