בהמשך משבוע שעבר..

שלום דוד ומקוה שאספיק לפני סיום המשמרת שלך... רציתי להודות לך על הודעתך משבוע שעבר (בנוגע להשפעת החרדה על הראיה שלי את הדברים) . דבריך היו נכונים וקולעים, גם אם לא הצלחתי להבין זאת באותו הרגע ורק אחרי קריאות חוזרות, הצלחתי להבין ולהפנים. עם זאת קצת מפחיד שהרבה פעמים רואה המציאות יותר שחורה ממה שהיא והבעיה שלמרות המודעות, כך אכן נראית לי המציאות! ואז גם מאבדת את הסבלנות.. כמו כשהצעת שאמתין עד שתחזור הפסיכולוגית מהחופש וזה רק ייאש אותי יותר.. חושבת על הפעמים שרציתי לשים לסבל הזה סוף (בעבר הרחוק גם ניסיתי) בגלל איזשהו אי-שקט פנימי וחוסר סבלנות לחכות (ולהאמין) שדברים ישתנו.. כל הזמן נעה בין הקצוות- בין תקוה ליאוש ולא מצליחה למצוא את שביל האמצע הפסיכולוגית הודתה שגם היא נעה רגשית במקביל אליי ("לאות הזדהות"?) ושוב לא יודעת אם זו תגובה מקצועית, כדי לגרום לי לקחת אחריות על רגשותיי? ורגשותיה? - כנראה שלא. נוטה להאמין שזו תגובה רגשית אישית שלה, (כמו שהיה עד עכשיו שהודתה בכך שהגיבה לא נכון והתנצלה שעשתה טעות) . בכל מקרה לא מבינה איך היאוש שלה אמור לעזור לי, כי מרגישה בדיוק להיפך - שאני "מקרה אבוד" מקוה שלא מתישה , פשוט הרגשתי צורך לשתף אותך. תודה

שלום רוני את בהחלט לא מתישה ואני שמח שאת משתפת ומעדכנת משבוע שעבר. אני מבין את מה שאת אומרת על המציאות ועל איך התחושה היא של שחור, למרות המודעות למשקפיים הצובעות אותה כך..אבל אין ברירה, אלא להמשיך ולהאבק על המודעות הזו, כי יש כלן כך הרבה סכמות מטעות ומבלבלות שזו עבודה קשה ומתמשכת, לשמור על המודעות שהושגה בעמל ועל החשיבה השקולה והמאומצת, על מנת להתמודד עם ההטיות והעיוותים השונים שאנו מזמנים לעצמנו בחיים. ונדמה לי שעיוות כזה הוא בדיוק התחושה שלך של "מקרה אבוד". האם את חושבת כך על עצמך, או שחוששת שהמטפלת רואה אותך כך? והאם בדקת את התחושה הזו איתה? את מזכירה את תחושות הייאוש ושוב תוהה לגבי התנועה של המטפלת ביחס אליך, במקביל אליך. זו שאלה בעיני האם ההכרות עם התחושות האלה של המטפלת מסייעת לך או לא. אני מבין כרגע התשובה היא שלילית, ונצטרך לראות האם היא תשאר כך או תשתנה בהמשך. בכל מקרה, אני שואל אותך בכנות: מה עדיף לך - מטפלת אותנטית, שמגיבה אלייך רגשית ומושפעת ממך ומנוכחותך, או מטפלת "מקצועית" לגמרי, שהחוויות שאת עוברת לא מוצאות אצלה הדהוד תואם?משהו לחשוב עליו, בין השאר.. להתראות בינתיים דוד