שאלה חשובה!

שלום רב, התחלתי לאחרונה טיפול פסיכולוגי, והגעתי למטפלת דרך הפניה מאשת מקצוע בכירה. הפסיכולוגית שאליה הופניתי אינה מופיעה בפנקס הפסיכולוגים. מה זה אומר? מצאתי לנכון לברר זאת לאחר שהתנהגויות מסויימות מצדה נראו לי מעט מוזרות (לדוגמא - שולחת לי הודעות אסאמאס כשהיא בחופשה בחו"ל ודורשת בשלומי...) זה כמובן מאד נעים ומחמיא, אבל מרגיש לא כ"כ מותאם. האם יתכן שפסיכולוג לא יופיע בפנקס של משרד הבריאות? תודה מראש.

שלום מיה. תהליך ההכשרה של פסיכולוגים קליניים מחייב שנות התמחות שבתחילתן חייב להתבצע רישום בפנקס הפסיכולוגים. העובדה שהמטפלת שלך אינה מופיעה שם יכולה לרמוז שהיא אינה פסיכולוגית (ייתכן שהיא פסיכותרפיסטית) או שאיננה פסיכולוגית קלינית. בכל מקרה אני תוהה מדוע אינך יכולה לברר זאת מולה ולבדוק איתה את שאלתך, ועוד יותר מכך, מדוע אינך יכולה לשתף אותה בתחושות שלך לגבי התנהגותה. נשמע לי שאולי חשיבה משותפת על הדברים, מעבר לקבלת העובדות והתשובות הפורמליות, יכולה להיות משמעותית עבורך. להתראות, מלי.

מיה... שאלת ההודעות מחו"ל היא לא שאלה של מתאים/לא מתאים, אלא מה מה נכון ומתאים לשתיכן. אין חוק בנושא. עידן הסלולרי פתח תקשורת חדשה לחלוטין, והרבה מטפלים-מטופלים מקיימים תקשורת של אס.אם.אסים בתנאים קבועים מראש, שנקבעים בין המטפל למטופל. אם זה מרגיש לך לא מתאים, את יכולה לומר לה את זה. אם זה מרגיש לך לא מתאים מבחינה מקצועית - את יכולה להיות רגועה... חברות הסלולר שלי ושל המטפלת שלי מאושרות מהחשבונות שלנו... הרבה אס.אם.אסים מתעופפים בתקופות מסויימות, ולא רק כשהיא בחופשות. ואני יכולה לומר לך בודאות מלאה, כאמור לעיל, שזו תקשורת שמאפיינת כיום הרבה קשרים טיפוליים.

תודה על התשובות. אני אכן מתכוונת לפתוח איתה את הנושא, אבל מכיוון שהיא כרגע בחו"ל (...), נותרתי לבד עם השאלות. מדובר על קשר טיפולי חדש, מבלי שהגדרנו נהלי תקשורת מחוץ לחדר, פשוט כי עדיין לא היה לי צורך בכך. ברור לי שיש מקום לתקשורת באסאמאסים, אבל כשהמטופל יוזם אותה, לא? או כשהמטפל יודע שהמטופל במצוקה וזקוק לו?! כך לפחות היה עם המטפלת הקודמת שלי. אני לא מרגישה שזה הצורך שלי לקבל ממנה הודעות מחו"ל, לשמוע שהיא נהנית עם משפחתה, ולדווח בנימוס על שלומי. אנחנו הרי לא חברות... ואחרי כל זה, לגלות שהיא לא מופיעה בפנקס הפסיכולוגים (ואגב, לא נראה לי שהיא פסיכותרפיסטית, לפחות זה לא מה שנאמר לי). אני מקווה שארגיש מספיק בנוח לפתוח איתה את כל זה. ושוב, תודה.