ניתוקים וחוסר הקשבה

לחברתי יש בעיה שמפריעה לי מאד, והיא טוענת שאחרים לא העירו לה על כך בעבר. יש לה נטיה לא להגיב לדברים שנאמרו מפי, ולתת תחושה כאילו לא שמעה את הדברים, ולא להגיב גם לא במבט ולא בהינהון. זה בא לידי ביטוי במשפטים חשובים שאני אומר, באמצע שיחה בו היא עונה לי תוך תחושה שלא הקשיבה בכלל למה שאמרתי ומענה בטונים כאילו שום דבר ממנה שאמרתי לא נלקח בחשבון. מן ניתוק כזה או חוסר שיקלול של הדברים שאמרתי בשיחה. כשאני שואל אותה אם היא שמעה מה אמרתי, היא אומרת שכן, לרוב, והיא אפילו מסוגלת לרוב לחזור על הדברים, אבל בדיבור שוטף או באמירות שלי היא ממש לא נותנת להבין שהיא שמעה. מן ניתוק לא ברור כזה. זה בא לידי ביטוי גם בבדיחות שאני נאלץ לחזור עליהן פעמיים שלוש ולוודא שהיא שמעה, כי היא פשוט לא מגיבה (צא מנקודת הנחה שהבדיחות מצחיקות, לפחות חלקן...) ונוצר רושם כאילו היא לא "מנתחת" את הבדיחה ולא מבינה אותה, אבל לא ברמה של בדיחה לא מוצלחת אלא ברמות מציקות של חוסר הבנה והקשבה. היא מאד אוהבת אותי ואותי חוסר התיקשורת הזאת ממש מתסכל. זו מן דיסוציאציה לא ברורה שמפריעה לי מאד מאד. מה עושים? מה זה יכול להיות?

שלום גיא, הניתוק שאתה מתאר יכול לנבוע מסיבות שונות, שאינן, כמו שכתבת, בהכרח חוסר איכפתיות או חוסר הקשבה. פעמים רבות אנשים בבגרות נוטים להגיב בדרך בה הגיבו אליהם בילדות. אם בעברה חברתך זכתה לתגובות חסרות מבע או אדישות לכאורה, ייתכן שזהו הדפוס שאימצה (דווקא הדברים הלא מילוליים נטבעים היטב וחזק). אני חושבת שעבורך הדרך המוצלחת ביותר תהיה לנסות לברר איתה האם היא שמה לב לכך, איך היא מבינה זאת, ובעיקר האם הייתה רוצה לשנות זאת. ייתכן שדווקא המודעות והאכפתיות שלך בהקשר הזה תעזור לה להתבונן במשהו שלבד קשה לראות ולתקן. בהצלחה, מלי.