האם התחתן איתי מחוסר משיכה?

היי אני בחורה בת 25 התחתנתי לפני שנה וחצי עם בחור בן 38. אנו מחברה שמרנית כך שלא שכבנו לפני חתונה התחתנו לאחר הכרות של 4 חודשים.....מרצון "לכאורה" מלא של שני הצדדים...הוא היה בחור עדין אומנם לא הסתדרנו לפני חתונה אך לא ייחסתי לכך חשיבות גדולה ותמיד עשיתי הרבה כדי להשלים איתו אחרי ריב. בכל אופן אחרי חתונה בלילה הראשון הוא חיכה 5 שעות עד שהיה משהו ובעצם אני יזמתי את המין ולא הוא כי כבר חשבתי שאשאר בתולה נשואה בקצב זה. גם אחרי הוא לא ממש רצה והסקס שלנו בהתחלה היה פעם בשבועיים אחר כך התדרדר לפעם בחודש דיברנו הרבה על העניין...... גרנו עם ההורים שלו כאשר יש לנו חדר שינה נפרדים....אביו היה חולה אלצהיימרא בהתחלה מצבו היה בסדר לאחר מכן מצבו התדרדר החל להשתולל שהוא רוצה לצאת באמצע הלילה ודברים כאלה בכל אופן בעלי טען שזה מפריע לו כמו כן בעלי התפטר מעבודה חדשה שהתקבל אליה חודש לפני חתונה ולקח שבעה חודשים עד שמצא עבודה וחיינו על הקצבה של הוריו....בכל אופן הוא טען שגם זה שהוא לא עובד היה לו קשה ובגלל זה לא נותן לי יחס מיני......ואיכשהו האמנתי....אחרי זה בעלי התחיל לעבוד וגם מימן עובדת זרה לאביו והמצב הן מהבחינה הכספית והן מבחינת אביו השתפר גם אז לא השתפר יחסו אליי מהבחינה המינית.....הוא החל לטעון טענות אחרות כמו למשל שאני מדברת יותר מידי עם אימי בטלפון ....ושאני לא מטפחת את עצמי (אבל גם כשטיפחתי בחגים או חתונות הוא היה מעדיף ללכת לישון ולא לשכב איתי)....שאני קוטעת אותו בשיחה....ושאני מתלהבת מידי מדברת על דברים ילדותיים....ושזה כאילו הורג לו את החשק.... הצעתי לו שנלך לטיפול זוגי הוא אמר לי קודם תשני את האופי שלך אחרי זה נלך....ואחרי זה אומר לי לא עכשיו כשהתחלתי עבודה חדשה אחר כך....אבל אני הרגשתי שאני משתגעת והוא גם לא הסכים שאלך בלעדיו לטיפול......הוא היה אומר לי המטפלת תשמע רק את הצד שלך ולא את הצד שלי..... בכל אופן רוב הויכוחים שלנו היו ממוקמים סביב הסקס.... יש לציין שחודשיים אחרי שהתחתנו בעלי סיפר לי שיש לו עיקולים ושהוא מפחד לברר כמה....הוא סיפר שהוא חתם ערבויות לחברים ונתן לחבריו סכום של 100 אלף שח (שאני מאוד מתקשה להאמין לסיפור זה) הוא גם רצה להפקיד משכורתו בחשבוני והסכמתי אני היתי סטודנטית לתואר ראשון וגרה עם הוריי במשך השבוע מה שסיכמנו שיהיה בשנתייים הראשונות לנישואים....כי התחלתי ללמוד עוד לפני הכרותי עימו והיה קצת מסובך לעבור למכללה אחרת. הוא גם איים עליו שיתגרש ממני אם לא אסכים להזמין לו ויזה(כלומר ויזה בשמי שהוא ישתמש בה)....ובסוף הזמנתי לו מחוסר ברירה...... עכשיו אנחנו מתגרשים......אני ראיתי שהוא לא מכבד אותי לא אוהב אותי לא אומר לי שום מילים יפות....בהתחלה כשהיתי חוזרת הביתה היה אומר לי לכי תעזרי לאימא שלי לכי תהיי עם אבא שלי.....והוא היה יושב ובוהה בטלויזיה כמו פסל ובקושי שם לב שאני בבית כאשר לא ראה אותי שבוע שלם.... כנ"ל הוא כל הזמן היה טוען שכואב לו הבטן ובגלל זה לא שוכב איתי הוא היה שותה כשליש כוס וודקה כל כמה ימים ואחרי זה כואב לו הבטן ורק אומר ליאם בא לך סקס תעלי את עליי ותעשי מה שבא לך........אני ניסיתי לעזור לו היתי מציעה לו תה מיוחד שיקל על הכאבים.....כשהצעתי לו ללכת לרופא היה אור עשיתי את הבדיקות ולא עוזר כלום......פעם כשאמרתי לו אולי תעשה שוב בדיקות אמר לי את אומרת את זה רק בשביל עצמך....... גם כשדיברנו והוא התלונן על כמה דברים בקשר אליי שלכאורה הורגים לו חשק ושיפרתי דברים כלום לא השתפר מבחינה מינית......פעם כשאמרתי לו שקשה לי שלא מתיחס אליי מינית אמר לי גם כשהיית רווקה לא קיבלת סקס תמשיכי לסבול.......עכשיו אנו מתגרשים סופית......לפני 5 חודשים עזבתי הבית .....אף אחד לא התקשר לשאול אותי מה קרה .....לא אימו לא אף אחד מהמשפחה.....יש לציין שאימו היתה אומרת לי שאני נותנת יחס חם למשפחה שלו והיא מחשיבה אותי לבת שלה.......אחרי שביטלו את הויזה בבנק שבוע אחרי פתאום אח שלו מתקשר אליי להגיד לי שאם אני רוצה להתגרש אז יבואו להחתים אותי....... האם את חושבת שאני עושה מעשה נכון שאני מתגרשת? אני אישית לא רואה שום אפשרות לשיפו כי איך שאני עשיתי מאמצים לנסות לשיפור כמו הליכה לטיפול זוגי.....כמו דיבור עם בעלי על ה שמפריע לו וניסיון לשפר דברים ....וכלום לא עזר.......האם אני עושה מעשה נכון? יש לציין שאין לנו ילדים.........אני חייבת לציין גם שכשהיתי חוזרת היתי מרגישה בדכאון ושאפילו יממה אחת אני לא מצליחה להעביר איתו....כי הוא גם לא היה מדבר איתי כ"כ וגם היתי מרגישה שאין לי על מה לדבר איתו כי אנחנו שונים בהרבה דברים וחבל שלא שמתי לב לכל זה לפני חתונה......האמת אני שמתי לב אבל היתה מלחמה והוא אמר שהוא לחוץ מהמלחמה ובגלל זה הוא ככה....עצבני.....אני אומרת לעצמי אם רק היתי מחכה עוד כמה חודשים אחרי המלחמה ולא היתי מתחתנת מהר היתי בטוח זורקת אותו.....מה דעתך אני עושה דבר נכון?שאני מתגרשת?.

שלום איילת. את מתארת חיי נישואים קשים, עם בעל שבחוויה שלך התנהג באופן שנע בין אדישות וחוסר איכפתיות לבין התעללות רגשית כלפיך. את מתארת כ"כ הרבה דברים קשים ורעים, ומספרת שאין מוצא מההחלטה לגירושים. ובכל זאת, למרות הכל, את מסיימת את הפנייה שלך בשאלה האם את עושה נכון, האם את צודקת כשאת עוזבת. נשארתי עם תהייה לגבי הצורך שלך ממני. מצד אחד, אם הכל היה כ"כ רע וקשה, מדוע את זקוקה לחיזוק מבחוץ על הדרך שבה את פועלת. מצד שני, אולי בשאלה שלך יש עדות לכך שהיו שם גם דברים אחרים בקשר, שהתחושות שלך כלפיו וכלפי הזוגיות שלכם יותר מורכבות ואמיבוולנטיות מהתמונה שהצגת. אני משערת שבחרת להראות צד מסוים, שדרכו את הקורבן. ייתכן מאוד שזו גם הייתה המציאות שלך בחיים לצד בעלך. אני תוהה, אם כך, מדוע נכנסת לתפקיד הזה, למה בחרת להשאר בו, ובמקביל, מרגישה, שכנראה יש תמונה מורכבת יותר, שמביא דילמה וקונפליקט קשים יותר, ושאת זה חשוב לברר, למענך, ולמען הזוגיות שלך (הנוכחית או העתידית שתיצרי). בהצלחה, מלי.

להגיד לך האמת מעולם בעלי לא אמר לי ממילה יפה....אני שואלת בגלל שאימי עצובה מהפרידה......קשה לה עם זה שביתה מתגרשת שלא כמו רוב בנות גילי שהן נשואות עם ילדים או מתכננות לפחות.....אני ישית יודעת שאין סיכוי שאני יכולה לסבול אותו...כי אנו שונים בהמון דברים...כמו בנושא דת אני יותר דתיה והוא הרבה יותר חילוני.....אני בעד להשיך בקשר חם וקרוב עם המשפחה של האמא והאבא גם כשמתחתנים הוא חושב אחרת לפחות לגבי האישה....אני בעד שהרוב צריך להיות גלוי בין בעל ואישה בלי סודות הוא בעד להסתיר 90 אחוז מהדברים......הוא בעד להראות שמח גם כשעצוב אני ל יכולה לזייף רגשותיי.....אני בעד אנשים צנועים והוא חושב אחרת......אני בעד להשקיע באישה שלך ובמשפחה שתהיה לך בעתי והוא בעד להמשיך לבלות עם חבריו כמו רווק.....יש המוווווון דברים.......אין תחום שאנו מסכימים לגביו. במסגרת לימודיי הלכתי כ10 פעמים לפסיכולוגית וספרתי לה את כל האמת על הזוגיות שלנו וגם סיפרתי על אילו דברים בעלי מתלונן וכל התלונות שלו באמת נראו לה שוליות שלא ממש יכולות להרוג חשק מיני.....והיא אמרה גם שלבעלי יש בעיות חברתיות......(כי הוא אמר לי שזה נראה לו מכוער שאני מתביישת)....בקיצור אני דוטוקא שמחה שאני עוזבת את הקשר הזה.......המון פעמים ניסיתי לדבר איתו יפה ותמיד היה עסוק רק בלהאשים אותי ולהוציא ממני ילדותית קטנה שלא מבינה כלום מהחיים וטיפשה בכלל לא היה מדבר איתי בגובה העיניים....וזה היה מרגיז אותי ובסוף הינו מגיעים לטונים גבוהים...ורק אומר שאני מקללת ושזה לא נשי ולא יפה......אבל באמת שכבר לא יכלתי לסבול את האטימות הזו רק להאשים אותי להתנשא מעליי תמיד...תמיד כשהיינו רבים אני היתי משלימה איתו.....אף פעם לא ניסה להשלים איתי וזה גרם לו להיות עוד יותר סנוב.......בקיצור מעצבן ממש...