טראומה

אבא שלי נתפס לשטויות, לדברים שבשוליים. הוא יכול להתקשר אלי לנייד, ולהתחיל לשאול לגבי משהו שקיים אצלי מלפני שנים ועכשיו הוא רוצה למכורו. לא משנה שאני עם אנשים ואני אומרת לו שהדבר הזה נשבר מזמן ונזרק לפח, אז הוא מתחיל להשתולל מדוע אני לוקחת דברים מהבית והורסת אותם....ואז אני נאלצת לנתק לו את הטלפון. אין אפשרות לדבר איתו בהגיון, הוא נתפס לדברים קטנים. הוא אדם מבוגר, בפנסיה, לא שומע טוב. דברים שבשוליים עבורי הם משמעותים בשבילו כאילו היה זה עניין של חיים ומוות, ובאותם רגעים אני נתפסת כאויב שבאויבים. טלפונים אלו מצידו מהווים בשבילי דבר טראומטי ואין לי איך אפילו להתחיל להסביר לו. אם אני לא עונה לו, מאוחר יותר אני מקבלת ביקורות מדוע אני לא עונה ועוד שלל האשמות. מיותר לציין, שהתנהגות חסרת רגישות וקטנונית מעין זו פגעה בקשר שלנו לאורך החיים. האם יש מצב שלא אחוש טראומטיזציה בזמן שהאקטים הללו מתרחשים, אני ממש פוחדת ונעלמת כשאני רואה את שמו מופיע על צג הנייד שלי.

לי שלום, אני מבין שיש לך מערכת יחסים מורכבת עם אביך. הוא מרבה להתקשר ולהאשים אותך בדברים רבים, חסרי משמעות עבורך ולא ברור מדוע הם בעלי משמעות עבורו. ואת מרגישה נלחצת מההאשמות האלו. מדברייך אני מבין שכבר שנים רבות אתם מתקשרים בצורה כזו, ייתכן שהוא משיג משהו, או רוצה להשיג משהו בדרך זו - את תשומת הלב שלך, את ההרגשה שאת לא מתרחקת ממנו, שהוא עדיין בשליטה. מנד את מרגישה שהוא גורם לך להרגיש נאשמת, צריכה להצטדק או להגיב באופן חד כמו ניתוק טלפון דבר שגורם לך להרגיש רע. אני לא יודע אם את יכולה לשנות את אביך אבל את יכולה לבחון, עם עצמך או בטיפול מה יש בהרגשה שלך כלפיו שמגיב בעוצמה כזו להתנהגויות שלו. כיצד את יכולה אולי לקחת מרחק מבלי להרגיש אשמה. דרור