לב ליבו של הטיפול

היי מלי, אחד המסרים החזקים והחשובים שקיבלתי כאן בפורום הוא שהקשר הטיפולי בין המטפל למטופל הוא לב ליבו של הטיפול, ולכן כאשר עולה בעיה בקשר זה יש לדבר אותה בתוך המסגרת הטיפול. זו אכן המלצה שהיתה חשובה מאוד עבורי, זה לא פשוט לי לאזור אומץ ולהגיד את האמת לגבי היחסים. בשבילי זה היה תהליך ארוך שבו שמתי לב לאכזבותיי מול המטפלת והבעתי אותם. זה התחיל בקטן, בהערה, בשיחה קצרה, עד למצב שבו הקדשנו לזה פגישה שלמה, כי לא היה טעם לדבר על השאר. אבל, תמיד בתחושה שלי שזה לא תורם, דברים לא משתנים. כן, יש הקשרים לבעיות שאני מעלה לנגיעה שלהם בחיים שלי, אבל עדיין יש תחושה שאין את האפקט החשוב שאני מרגישה שצריך להיות.מה אמור להתרחש לאחר שיחה כזאת? להיפך, אני מרגישה שהמטפלת נפגעת מדברי, כי כשאני מדברת אז אני מדברת ללא מסיכות ואומרת את האמת האמיתית, הכואבת .יש בי מקום שאני מרגישה צורך להתנצל ולגונן עליה. בנוסף, לא תמיד המטפלת נותנת לי תחושה שזה חשוב, ומעודדת אותי לדבר על הקשר ביננו, יש לי תחושה שהיתה מעדיפה שפשוט אמשיך לדבר על הכל ורק לא אבקר אותה. זה באמת לא נעים, לא הייתי רוצה שיבקרו אותי כך לגבי עבודתי. מה דעתך? אני לא יודעת איך להמשיך מכאן? אני מאוכזבת, ולפעמים גם כועסת, אך עדיין בהחלט רוצה להמשיך את הטיפול.דיברנו היום בפגישה רק על זה, אבל לא יצאתי בתחושה טובה, לא הרגשתי שלמדנו מזה משהו, שמשהו ישתנה? אז מה אעשה בפגישה הבאה, את הדבר שאני רגילה כל כך במערכות היחסים שלי, אמשיך הלאה ואבלע את האכזבה? או לסירוגין במקרים כאלה בחיי אני מוחקת אנשים מחיי, פשוט מעלימה אותם ואני לא רוצה להגיע למצב הזה. תודה על תשובתך, ומצטערת על השעה המאוחרת, חשבתי שאצליח לדחות את זה עד יום ראשון, אך זה מציק לי מדי. שבת שלום, שירה.

שלום שירה. את מספרת על העיסוק שלך בקשר עם המטפלת, ועל ההתעקשות שלך להתמודד בדרך ישירה ופתוחה עם הרגשות שלך שעולים מולה. אני תוהה לגבי החוויה שלך שהיא נפגעת ונבהלת. נראה לי שהמחשבות שלך לגבי הדרך שבה היא שומעת ומתייחסת לקשיים שלך הם גם כן חלק מהטיפול, ומהנסיון להבין יותר את דפוסי היחסים שלך. האם התחושה שאת פוגעת, מעליבה, הורסת, מוכרת לך? האם את מבינה מתי ולמה התחושות הללו מופיעות? אני שומעת שאת רגילה להגיב בשני אופנים -למחוק את עצמך ולהתעלם (ולהשאר עם הפגיעה והאכזבה) או, לחלופין, לכעוס ולנתק מגע. נדמה לי שעם המטפלת את מתרגלת, בהרבה עקשנות ואומץ, דפוס חדש, שבו את לא מתעלמת וגם לא בורחת. אני בטוחה שלא קל להתרגל למקום הזה, אבל שיש לכך ערך גדול עבורך. בהצלחה, מלי.