נמאס

נמאס כבר מזה שהיא חושבת, שהפגישות הן זמן גמיש במיוחד. שה-setting מחייב מאוד, אבל לא באמת. היא מבטלת, מזיזה, משנה... כי היא יודעת שאני פנויה יחסית ויכולה להתגמש. מה אני? חייל על לוח משחק, שאפשר לתמרן ממקום למקום בלי שום התחשבות?

שלום לא, את צודקת בהחלט ואינך כלי משחק. האתגר עבורך הוא לקחת את המחשבות האלה ואת התחושות המלוות אותן ולהביא אותן, כמו בהן, לטיפול. אם את מרגישה שאין התחשבות בך, למה להחזיק את זה בבטן? תעלי את זה בצורה ישירה בטיפול ותראי לאן זה לוקח את שתיכן. בהצלחה דוד

דוד, אני מביאה את התחושות הללו. זה חלק מהנמאס הזה. נמאס לי לדון בזה כבר. זה תמיד חוזר איכשהו לאותם מקומות - לרגישות שלי לשינויים (באמת?! לא ידעתי!), לזה שיש לה חיים משלה (וואלה! גם זה חדש לי!) וכו'. ואני באמת כל-כך משתדלת שלא לפגוע בשעות של הפגישות... זה זמן שחשוב לי, ואני יודעת שהזזת השעות עשויה לפגוע גם בלו"ז שלה... אני מתחשבת בשתינו עד כמה שאפשר, והיא מתחשבת בעצמה וזהו. אני לא יכולה לדבר על זה עוד. עייפתי כבר מלטחון מים. תודה.