לבד

שלום דוד, ביקרתי פה אתמול, ורוצה לבקר גם היום, מקווה שאפשר, זה בהחלט שיא בשבילי פעמיים בשבוע. המרחק מהמטפלת (בשל חופשה שלי) כבר ממש מורגש. הראש מלא מחשבות, ללא מענה. אז... בחרתי לבטא פה אחת מהן. עשיתי דרך ארוכה מלהרגיש בדידות להרגשה של להיות לבד(נכון שיש הבדל בין 2 המושגים?). טוב לי עם הלבד, אני מודעת יותר לעצמי, לוקחת אחריות על חיי, התלכדתי בחזרה עם העצמי שלי. אבל להיות לבד זה לא כך כל נעים. לבד זה לבד. אני נמצאת בקשר עם כל כך מעט אנשים, על קשרים אינטמיים אין בכלל על מה לדבר. יש הרבה שקט בחיי בכלל ובהווה במיוחד. איך פורצים את המעגל ההרסני הזה בגיל 30+??? במיוחד שאין לי את המיומנויות החברתיות המתאימות, ובטח אני סוחבת איתי משקעים רבים מדי מטראומת ילדות. אז... הרבה בראש שלי השתנה בעקבות הטיפול לגבי הנושא. ההתייחסות שלי השתנתה. איך מתרגמים את זה למציאות. איך יוצאים ופתאום יוצרים קשרים ועוד אינטמיים? המטפלת הציעה טיפול קבוצתי, בנושא מיומנויות חברתיות. מה דעתך? בגילי המופלג אפשר ללמוד את זה בכלל??? אפשר לשנות משהו שהוא כל כך מוטבע בך מאז ומתמיד? טוב קישקשתי יותר מדי, אשמח לקרוא את תשובתך. ו... יש סיכוי שאבקר פה גם מחר. אז לילה טוב בינתיים, שירה.

שלום שירה וודאי שאפשר. את מוזמנת לכאן בכל אחד מימות השבוע (מלבד שבת, כידוע) ואת אינך מקשקשת אלא שואלת שאלות רציניות ולעניין. את צודקת כמובן, יש הבדל בין בדידות ובין לבד. אבל לפעמים ההבדל הזה הוא כמעט תיאורטי מדי מכדי להתנחם בו ויש תקופות שהבדידות מכילה בתוכה את הלבד והופכת להיות מועקה עיקרית בחיים. נשמע לי שעברת ואת עדיין עוברת תהליכים חשובים בתוך הטיפול. חשוב לתרגם את התהליכים האלה להתרחשויות בחיים ולהפיק את מה שניתן. כך שהרעיון של טיפול קבוצתי בהחלט נשמע לי כרעיון טוב. מאתגר בוודאי, אבל בעל פוטנציאל תרומה משמעותי (כל זמן שהאפשרות הזו מתאימה לך כמובן. מעבר לכך, אני רוצה לעודד אותך לנסות לתרגם, בצורה אקטיבית, את התובנות שלך בטיפול למעשים ממשיים בחייך. ישנן דרכים שונות ומגוונות לנסות וליצור קשרים עם אנשים בעולם. לא כל הדרכים האלה מתאימות לכל אחד וחשוב שתתנסי ותבדקי עם עצמך את הדרכים המתאימות לך, מתוך לקיחת בחשבון אכזבות והפתעות שונות..עדיין, אני בטוח שכדאי לך לנסות ולבחון כמה שיורת דרכים ליצירת קשר ולהפגת הבדידות. ולבסוף, חשוב לי לומר שאלה גם דברים שלוקחים זמן. ההגעה לתובנות, ההתפתחות בטיפול, היא התרחשות שלעיתים לוקח לה זמן עד שהיא משפיעה על החיים בחוץ. חשוב להיות מודע לכך וגם להניח לזמן לעשות את שלו. 30 פלוס בוודאי שאינו נשמע לי כמו גיל מאוחר מידיי לכך. ומה פתאום מופלג? את רק בתחילת חייך.. בהצלחה ולהתראות בינתיים דוד