מרחק והתקרבות..

היי דרור, אני .. אני חולה .. מאוד .. חום ארבעים , דלקת גרון , ממוטטת .. מי יודע פסיכוסומטי? העומסים ככ עצומים השבוע שאני כבר לא יודעת. הייתי היום בפגישה , פגישה קשה דרור .. דיברנו .. על הכעס העצום שלי כל פעם שהוא לא עונה לסמס ..על התחושות הקשות שאני חווה "בהתעלמות" הזו .. הוא טוען שכך הוא עובד , זה לא בא ממקום לא אכפתי , הוא קורא את הסמסים אבל ..השיחות והתנהלות התכנים רק בתוך הטיפול . קשה לי לקבל את זה .במצב שאני נמצאת קשה לי לקבל את זה . בעיניי זו "התעלמות" מופגנת שקורעת אותי מבפנים , אני לא יודעת אולי הכאב שאני חווה הוא שיחזור עבר נוראי שלי מול דמויות הוריות , הרי אמא .. התעלמה לחלוטין כשהייתי קטנה וניסיתי ליצור איתה קשר ולומר לה שאבא פוגע בי , אני לא יודעת איך למצוא את האיזון מולו. העיסוק בשאלת הגבולות הנכונים ביננו , במרחק והתקרבות מאוד מטרידים אותי , הם מהווים את הגורם הכי בעייתי בקשר שלנו . אני יודעת בתוכי שהוא מנסה להיות כמה שהוא יכול .. בתוך הפגישה , שיש מקומות רכים בתוכו .. שנשכחים ככ מהר .. כיש אכזבה עצומה בתוכי . (אני יודעת שהאינטרקציה שלי בחיים בכלל היא גם כזו .. מי שלא מסוגל לתת לי משהו כשאני מבקשת , אני יכולה ל"מחוק " אותו מחיי) אני יודעת עד כמה אני מנסה להתקרב אלייו .. להעיז .. ולנסות..למרות שאני מזה לא אדם כזה .. אני קיצונית בטירוף , אין אצלי סליחה , או דבריםפ מתפשרים .. יש או שחור או לבן. אני תוהה עד כמה השיפוט שלי והראייה לא נכונים מטושטשים מהאמת.. דרור, מבחינתי מושגים בסיסים הפוכים .. אהבה - וז יכולת אפשרית ל"התעללות" .. קשר של "הורות" - עבורי כמו שיחזור הקשר הטיפולי - מבחינתי מהווה סיפוק צרכים כמו בזוגיות . היציב והטוב - תמיד מאיימים ופוגעים בי. מי שקרוב אליי היה אכזרי . אז איך דרור ?.. איך אני נותנת לזה סיכון .. להצלחה .. שמבפנים כל התעלמות שלו מחזירה אותי אחורה עשר צעדים , מרגישה שכל פעם שאני מתקרבת אלייו , והוא ואני מצליחים . .אז תמיד מגיע החלק של הלפחד ..לרצות לברוח , להתנתק רגשית , לעבוד על עצמי שוב לקהות רגשית , להסגר , לא להפתח .. לשתוק בכח . יש ביננו שיחזור קבוע של עבר, החוסר אמון שלי מהווה משקל תמידי גדול על כף המאזנים ביננו , לכן אני תמיד עסוקה מולו במציאת המרחק הנכון . אני באמת עושה עבודה ענקית עם עצמי .. דרור אתה קורא אותי כאן כל שבוע בשנתיים האחרונות , אני מנסה לסמוך עליו, להאמין, להתקרב , ולהרגיש נוכחות מיטיבה , אני מבינה ברמה ההגיונית עד כמה יש בו קצת מהכל .. קצת אהבה, אדישות , ניתוק, הבנה, אטימות , רגישות, חמלה ואמפתיה ..קצת מכל דבר שהופכים אותו לאחד שלם... אני מבינה שהוא לא מושלם .. ושהוא לא יכול להיות .. אני מבינה שאני מחפשת גם שלמות ודיוק מולי .. אני מבינה שיש בי צורך עצום לנוכחות , הכלה ברגעים שמפרקים ונחווים מהצד שלו כאינסופיים , המודעות לחוסר אפשריות שלו לספק לי את זה , והטוטאליות שלו בניסיון להבין את הדברים, מצליח לשחזר לי את הטראומה שנחווית ע"י בעוצמות ככ קיצוניות ומכאיבה לי באופן בלתי נסבל. גם אם אין מבחינתו את הרצון לעשות זאת, זה תמיד מרגיש לי איזו מניפולציה שלו לבדוק עד כמה אני חזקה , מרגיש לי שהוא עושה בכוונה , צוחק ומלגלג בתוכו על החולשה שבי . אני לא יודעת.דרור..אני לא יודעת מה הנוסחא המדויקת ביננו , ואולי הוא צודק , שאפשרות של עבודה משותפת נכונה תביא איתה את הקסם המיוחל שאני מחפשת, אבל אתה יודע .. אלו רק מילים , הכאב הוא עצום בפער בין ההבנה למעשה .. והמילים היפות האלה .. משאירות אותי רק במצב עמום ..ולא ברור .. כל פעם מחדש .. זה מחזיר אותי אחורה ..ללמה ?.. אני שואלת מה הבעייה שלו להביא את עצמו קרוב יותר אליי ברגעים קשים?.. למה הטוטאליות הזו של שמירת גבולות בתחום הזה שלכם , מה אין לכם רגשות , אתם מקפלים אותם ככ טוב , כדי שלא נבחין בהם??.. אני רוצה לדעת מהי קרבה מיטיבה , לא לפחד תמיד כשהכל פוגע , או לא לנסות להתקרב בכלל .. אבל. .אם הוא היה מצליח לבדוק יחד איתי איזון אפשרי שיחווה כרגיש ואכפתי ולא כאדיש ומנותק מן המציאות גם במעבר החד הזה שמבפנים לטיפול לחוצ הטיפול .. אולי יהיה הרבה יותר מאפשר להבין ולקבל..את זה שהרגעים הקשים עולים , אני לא יודעת, אולי צריך להוסיף עוד פגישה , למרות שזה בעייתי 3 פעמיים בשבוע , אני מפחדת שהוא יסחף ולא ישאר יציב מולי , הוא גם מזכיר את זה כל הזמן שהוא לא מרגיש את היכולת הזו לעשות דברים ממקום מכריח .. שהוא חייב את הספייס הזה לעצמו , ומכאן נובעת ההחלטה שלו לא לענות לי מחוץ לטיפול. אני שואלת את עצמי אולי היה אפשר לקבוע זמן התקשרויות במצבי חירום ?..במצבים של הצפה רגשית הרי הוא שותף איתי בדרך..אבל אני יודעת שהוא נרתע מזה ככ .. אולי דרור אני רק מאדירה מהשותפות שלו יותר מידיי? הרי מדובר ברגשות .. לא במכונת אדם.. התהליך איתי ככ רגיש .. ואני מרגישה שצריך להיות מעבר .. ל"ספר חוקים" .. פסיכולוגים.. איך מצליחים להגיע לאיזון הזה ? אולי אם הייתה בו היכולת להגמיש את הנוקשות שנחוות ע"י במקומות הכואבים בצורה ככ חודרת, אולי אם היה בו את היכולת למצוא גם מקום שלא יחווה חודר עבורו .. היה אפשר לאפשר זרם של קבלה והבנה אחרת. לא יודעת. אין לי תשובה ברורה , למה אני רוצה , או מה אני צריכה ..גם לא אין . יודעת היום , בכאב עצום שיש חסך ענקי בתוכי שנחווה כל פעם שיש "התעלמות " לצרכים כפוגע וכעלבון ברמות קשות. אמרתי לו את כל הדברים האלה , אבל הכל ככ עמום, הוא אומר שהוא שומע ומבין את מה שאני מעלה .. אבל .. עדין נשאר האבל .. חוצ מזה שהוא מסביר לי שהוא בשבילי פעמיים בשבוע , באותה שעה , גם אם התכנים של ההסמסים שאני מעבירה לו קשים .. חוצ מזה החלק הז זה נשאר תלוי באויר .אז איך יבוא השינוי? האם אתם מתבוננים במטופל שמבקש דבר כזה במבט של זלזול וצחוק ?.. האם זה נראה הזויי מה שאני מבקשת?. האם הצורך שלי הוא לא נורמלי?.. מה קורה איתי דרור ?.. למה דבר שנחשב בעיניי האחר ככ פעוט וחסר משמעות מקבל עבורי עוצמות כאלה ?.. מישהו אחר היה מקבל את זה "טוב נו .. הוא לא הגיב לך , מה הבעייה את ממילא רואה אותו פעמיים בשבוע והוא שם בשבילך".. ולי .. זה ממש לא מסתדר. דרור , חייבת את עזרתך ,מה אתה חושב ? איך אתה נוהג? אני ממרגישה איך האימפולסיביות שלי מאיימת להרוס לי את הקשר הטיפולי שבניתי בעמל רב .. מרגישה איך כל פגישה אני לא יודעת אם אני באמת יחזור לשם .. ואני מפחדת . מפחדת ששום דבר לא בטוח בתוכי .. שרית

שרית שלום, את מעלה שאלות רבות אבל פי שכתבת בכותרת הן מתנקזות לשאלה אחת - שאלת המרחק במתאים או הקרבה המתאימה. זה המקום בו אתם נמצאים כעת בניסיון למקם את עצמכם. זה לא פשוט. את היית רוצה אותו קרוב הרבה יותר, מאפשר, מתגמש נותן לך את כל מה שאין לך - נוכחות מתמדת. אני לא בטוח אם זה היה עושה רק טוב, אבל גם אם כן הוא אומר לך בצורה ברור השזה לא אפשרי עבורו. אבל וזה אבל חשוב שיש לא מעט שכן אפשרי עבורו, ובמהלך השנתיים שאת כותבת אני שמעתי אותך מספרת על לא מעט דברים שהוא אפשר לך. וזו שאלה האם את מסוגלת ברגעים הקשים לזכור זאת או רק נשארת עם האכזבה. האם את מסוגלת לזכור ברגעים הקשים שהוא שם ומחכה לך שומע אותך גם אם לא תמיד מגיב. שאכפת לו ממך? זהו מאבק קשה עבורך להצליח ולא לפגוע במה שיש לך בקשר הטיפולי וזה לא מעט. להצליח גם בעזרתו לראות איך את מצליחה לחיות עם תחושת החסר, התחושה שלא הכל מתמלא לא הכל מושלם.שלא רק מושלם יכול לעזור לך. דרור

שרית שרית שרית ושוב שרית. בראש ברור לי מה אני רוצה לכתוב לך-זה לבטח לא יכתב כראוי או שישמע לא נכון או חס וחלילה לא רגיש מצידי. ובכל זאת - אני בטוחה שהמטפל הורגש לך לא אכפתי, אדיש ועוד כמה מילים קרות ולא קרובות בעליל. טכנית- אני סבורה - שזו לא בעיה עבור המטפל שלך להגיב לסמסים שלך או אפילו לנהל שיחות בטלפון. אך מי יקבע עבורך מהו רגע קשה שראוי לכך או שאינו קשה דיו ולכן יש לחכות איתו לפגישה? אני מאוד מאמינה שלמטפל שלך קשה לדעת שאת זקוקה לו ועוד יותר קשה לו לדעת שאת רואה באי תגובתו התעלמות מכאבך. האמיני לי שאני יודעת מעט על כאב ועל כל מיני תופעות של הנפש - חשוב לי לומר זאת כדי שלא תחשבי שאני מדברת ממקום מסביר או מטיף - לכן - כמה שקשה לי לומר לך בעיקר בגלל שמגיע לך שיחזיקו את ידך כל היום - תני לך ולמטפל למצוא את הדרך לשמור עליכם. זה תהליך איטי כואב עם לא מעט ויתורים ומהלומות אך אני סבורה ואף יותר מזה מאמינה - אתם תגיעו לשם. אולי במקום ששניכם תאמרו זה לזה מה לא אפשרי, אולי תאמרי לי שאת רוצה לדעת מה נכון לשניכם - מה כן אפשרי מבלי שאחד מכם יוותר על עצמו או רצונו - איך הוא כן יכול להיות בשבילך ברגעים בלתי נסבלים, איך את כן מרגישה שהוא איתך, ובכלל איך את עוברת את התקופה הזו מבלי להרגיש שהוא לא איתך. אפשרות אחת היא שבכל פעם שאת שולחת לו סמס היא לסיים את התכתובת ב - "ב' אני יודעת שאתה פה איתי וקורא אותי". זו כמובן רק אפשרות אחת מני רבות. הכי חשוב לי שתרגישי פחות לבד מבלי לחשוש שאת הורסת אותו או את הטיפול ובעיקר חשוב לי שיהיה לך פשוט יותר. טוב יקרה הרגשתי צורך לחבק אותך ועתה חייבת לעוף למיטה אני כבר נראית עמו עיסה לעוסה ומעוכה. כולי תקווה שדברי לא צרמו לך. לילה שקט

קראתי אותך .. תודה על ההתייחסות .. משום מה ..תרם לי הקול שלך מהצד. . מ א ו ד את יודעת . רציתי לעדכן אותך .. יישמתי היום את מה שהצעת לי .. שלחתי לו סמס .. וכתבתי לו בסוף.. "ב' , אני יודעת שאתה כאן איתי ואני לא לבד, אני יודעת שאתה קורא אותי. רק מניחה תראש .. שום מקום לא מרגיש לי בטוח יותר מכאן .. תודה ".. ואת יודעת מה <> יקרה .. הרגשתי ממש הקלה , לא ייסרתי את עצמי .. בשאלות .. אם הוא יענה או לא .. בלי אשמות מיותרות למה .. הוא לא עונה וכו' .. הרגשתי נקייה ממש..שיתוף נטו בלי יותר מידיי ניתוחים .. מעניין מה הוא חושב על זה שהוא קרא את השורות האחרונות :-).. הוא בטח בשוק אחרי הטיפול אתמול והכעס המטורף.. תודה על החיבוק .. תודה על האפשרות לתת לי להביט מעבר למקום הכואב. שמחתי על ה"טיפ" .. כתבת שיש עוד אפשרויות .. אשמח לשמוע אותן.. אוהבת ומחבקת . שרית