היי דרור ..

איחרתי קצת ..בטח תגיב לי מחר .. מה שלומך..?.. היית חסר. היום נפגשתי עם אמא שלי שוב , הפעם בעבודה שלה .. כשנכנסתי היא חיבקה אותי ..נאחזה לי בחולצה .. לא רצתה לעזוב .. הייתי צריכה ממש ל"תלוש" אותה ממני. היא ניסתה לגעת בי .., לדבר , לא להפסיד רגע אחד כשאני איתה, לא הסיתה לרגע מבט אחד מהעיניים שלי , רצתה שאהייה בקשב מלא "אלייה", .. אתה יודע דרור .. היו רגעים שממש התנתקתי ממנה , ראיתי רק את השפתיים שלה זזות מהר, בהיתי בה , ונורא נבהלתי , ממשהו שפחדתי לחשוב , הרגשתי ..שאני ככ רוצה שהיא תהא מישהי אחרת , שתהא שם מישהי אחרת, שהיא תשתוק ותעלם לאט לאט .. שהיא תוותר על מקומה בחיי, שהיא תתן למישהו אחר מקום ללטף לי את הראש , ללטף לי את הלב הפצוע , שמישהו אחר יחבק אותי , שאצליח להשען על אחר.. רציתי שהיא תתן לי להיות חשובה למישהו אחר - לאחד כזה שבאמת יכול לתת לי את מה שהיא כבר לא, רציתי שהיא תקבל את הילדה שבי , את הכאב .. שהיא תפסיק לחפש בי את עצמה , שהיא תבין שבהבנה שלי אני נמצאת במקום אחר, שהיא תפסיק לתת לי להרגיש שאני חייבת לאהוב אותה, שהיא תשחרר אותי מהצורך הזה להוכיח לה שהכל בסדר .. שמה שהתגלה - היה ונשכח - היה ונסלח .- כי זה לא! הרגשתי יחד עם הכעס והאכזבה מהשיחה האחרונה שלי איתה לפני כמה ימים (כתבתי על זה כאן למלי ביום חמישי - תוכל להציץ) יחד עם ההשפלה והאכזבה שהיא לא מכירה במה שעובר עליי שאני נורא מתגעגעת ל"אמא" ..היה רגע שהיא פשוט שתקה מולי , הרגשתי שהדמעות שזולגות לי מהעיניים ככ שורפות ששיפתי חזק את העיניים , היא הסתכלה עליי במבט תקוע " שרית .. דיי .. את חזקה .. תמשיכי הלאה , תתגברי".. גימגמתי מולה שאני מתגעגעת לאמא אמיתית, ואז פשוט התפרקתי דרור, זה ממש היכה בי יותר כואב מההכחשה , מההשתקה שלה בפגישה הקודמת .. אתה יודע מה דרור.. אני בעצם בכלל לא מתגעגעת אלייה , כן אני מבינה את זה ממש עכשיו , כשאני כותבת לך , אני פשוט משוועת ליישות אחרת , שתהא שם עבורי , שפשוט היום איננה , חסר לי ככ המגע הטהור הזה , הדיבור ברקע שמלטף, החיבוק הזמין .. שמרגיע עד שאני אבחר לשחרר ממני , פתאום חשבתי על הילד שלי ..כמה אני אוהבת אותו , כן.. הוא חמוד רק בן 5 .. נזכרתי איך אני נמרחת עלייו כשהוא אומר לי "אמא , אני אוהב אותך" .. ואז נזכרתי מזה געגוע אמיתי . אתה יודע , בלי קשר לדברים האלה .. היומיים האחרונים מאוד עמוסים רגשית..עם כל השיחות עם אמא.. הכל צף ועולה , הזכרונות לא מרפים , הרבה מחשבות שרצות .. וכאב אחד ענק.. ניסיון להדבק לייאוש שמנסה לסחוב אותי .. אוףףףףףף שלחתי סמס אתמול לפסיכולוג .. ביקשתי שיגיד לי שהוא כאן .. הרגשתי ככ לבד .. והוא לא ענה .. נורא כעסתי והתאכזבתי .. שבבוקר שלחתי לו סמס עצבני .. "כועסת כן..אני תוהה אם אתה מבין מה את עושה עם ה"התעלמות המופגנת" מצידך..עבורי, מנסה להבין למה ככ קשה לך להביא את עצמך ולתת לי לחצות את הרגעים החשוכים עם פחות כאב ויאוש.. ככ קשה להיות שם עבורי מעבר? ככ קשה להחזיק עבורי עוד קצת .. ?.. אם זה לא כתוב בספר החוקים שלך אז..? תכעס ב' , מותר , על החוצפה שלי , על הישירות שבי , אתה גם יכול להגיד לי לא לבוא מחר.. תרגיש בנוח . האמת שאני מודעת לזה שאני מגעילה , אבל אתה יודע מה .. בעצם עזוב, אתה באמת צודק למה להגיב? לא חדש. מה עוד לא הפנמתי ? שאני זו שרק צריכה לנסות, להעיז , להאמין, להתקרב .. מה הבעייה איתי ? הרי הטיפול הוא רק שלי .. אז שאני ישבור את הראש בלעזור לעצמי גם ברגעים מעבר .. המטרה שלך ..הרי מקדשת את האמצעים ?" לא נרגעתי , הייתי חייבת להוציא את כל הרוע שבי אז המשכתי .. "ואתה יודע מה , למרות הכעס והאכזבה, כן "אתם אוהבים רגשות כאלה לא?.. אני תוהה למה אני שוב כועסת עלייך ככ.. למה הקיצוניות הזו שלי במרחק והתקרבות אלייך ככ הזויים , אין עדיין אמצע, מתפשר.. מנסה להבין איך אני נפגעת היום בקלות כזו כשאז .. קבלתי את הדברים כמובן מאלייו, למה היום אני לא מצליחה לקבל את "ההתעלמות " הזו בקלות? צריכה לבדוק עם עצמי למה ככ קשה לי לשמור את הרגשות כשאני חווה מצוקה כזו.אז שרדתי את המצב לא?..למה חשוב בעיניי להרגיש לא לבד.ולבקש דווקא אותך . תאמין לי ב' ..שהייתי רוצה לחצות את הרגעים האלה לבד.בלי נזקעצמי ובפחות האדרה של "תפקידך" בשרשרת החיול. אז שיקול קר שלך ..אחרי ההסמסים האלה .. אם להמשיך איתי הלאה .. זה שאני לא קלה לטיפול .. זה כבר ידוע . ילדה רעה .. עשו אותי . מצטערת" כן תכתובת מגעילה .. אני יודעת , מחר טיפול , מתלבטת אם לא להיות חזקה ולא להגיע ..איך אפשר להביט לו בעיניים אחרי ? נמאס לי מתחושת הגועל הזו .. ככ שאני מתקרבת אלייו , מרגישה איך צריכה לחזור אחורה עשר צעדים כדי לא להפגע , מנסה בכל מחיר לפגוע בו .. למרות שהוא יציב , למרות שהוא לא עונה .. ונכנס איתי למקומות האלה .. למרות שהוא מחכה לי מחר ..אני מניחה .. עדיין .. אני מפחדת.. מפחדת ממנו .. מפחדת מעצמי .. מפחדת להאמין .. מפחדת להפגע .. מפחדת שהוא לא מאמין לי בכלל , כמו שאמא מכחישה ואומרת שהכל דימיון אחד גדול .. מפחדת שהכל בזבוז זמן אחד גדול. לאן הגעתי ?.. איך ממשיכים מכאן?.. שוב תקועה?.. שוב במקומות האלה .. דרור ...:-( חיבוק מהלב .. שרית

שרית שלום, נשמע לי שהפגישה עם אמא עוררה בך הרבה. עוררה בך כעס ואכזבה, אך גם רצון לאפשר לעצמך להבין שאת במקום אחר, שאת מסוגלת לרצות דברים אחרים. כתבת שזה בלי שום קשר אבל חשבתי על החיבור שעשית בין אמא לבן שלך ולאחר מכן כשדיברת על המטפל שלך. חשבתי על הרצון להישען, להרגיש נאהבת, מובנת. על האכזבה כשזה לא קרה עם אמא, על האכזבה כשאת חשה את זה מהמטפל שלך כשהוא לא עונה. חשבתי על התנודות שלך בין קרבה למרחק. ועל כך שאולי בטיפול את מנסה כרגע ביחד עם המטפל , למצוא את המרחק הנכון הנוח לך ולו. מרחק שבעבר לא הצלחת למצוא, לא נתנו לך למצוא, או שהוא היה קרוב וחודרני מדי, או רחוק, מעלים עין. אני מניח שהדברים הללו ידוברו עוד ביניכם בפגישות. זה מאמץ משותף שלך ושלו במסלול הלא פשוט הזה. דרור