הרי לא נאנסתי

אין לי מושג מה בדיוק אני הולכת לכתוב.. כל מה שאני יודעת עכשיו זה שאני מרגישה צורך עז לפרוק.. יש כל כך הרבה דברים שיושבים אצלי בלב, קודחים לי במח.. רובצים לי על הגרון.. זה כמו פרח שנפתח.. כל מה שבפנים יוצא... די כבר........ אין לי כח להמתין עד לפגישה מחר.. אני צריכה את הרכות.. מי שיקשיב לתחושות הרבות האלה בי.. לרגש העולה... לכאב.. וגם לדברים היותר טובים שיש לי היום בחיים (זה אבסורדי בשבילי להבין עד כמה קשה לי ובמיוחד פה לציין; כן! עם כל הכאב, והדברים המסוכנים הפנמיים הללו שבנפשי.. – יש לי היום גם טוב בחיים..) האושר הכי קטן טמון בהסכמה להנאה מהדברים הקטנים ביותר, אני עכשיו יושבת לי על המיטה בחדרי, עם דלתות מרפסתי פתוחות לרווחה, רוח מנשבת.. איוושת עלים.. אפילו ציוץ ציפורים לעת ערב.. וזה מה שטוב לי... זה כ-ל מה שטוב לי עכשיו.. עלתה בי מחשבה כל כך פשוטה אך כלל לא ברורה..; איפה הייתי כל השנים הללו..? למה עד היום לא ראיתי את אור השמש..? כמה קבורה הייתי בתוך עצמי.. (ועדין, תוך כדי המילים.. בא לי לברוח עכשיו פנימה..) כמה לא הייתי פנויה לבחון את החלל החוץ גופי.. אני מרגישה שהאור הזה שנכנס לחיי הינו מעין הצצה של הנאה.. אפילו קצת היסתנוורות.. אבל תמיד כל כך חשוב לי לקחת מידי פעם גיחות פנימה.. לא תמיד ממקום בריא כחווית הטיפול אלא גם בכוח, דרך הכאב, החפירה האין סופית בכאב.. ההתעקשות לשחרור.. או אולי הפחד..?? המקום שאפילו לפעמים רוצה לחזור לחתוך.. או להשתכר.. או לאכול ללא הפסקה. המקום הזה של ההרס.. המקום התפוס הכואב והמכוער הזה.. המקום הזה שעדין לא מבין למה יש לי כל כך הרבה בעיות.. (או שזה רק נראה לי.. קיצונית אני..:)) למה החיים כל כך מורכבים.. למה קשה קשה קשה.. למה אני חווה יחסי אישות כדבר פוגע, חודרני, יורה, כואב, אגואיסטי.. הרי תודה לאל לא חוויתי אונס מעולם.. רק ניצלו אותי ריגשית ומינית ריגשית.. לא מינית פיזית... אז עד היום אני צריכה להשאר חנוקה..? עד היום שנתיים בתוך טיפול אני צריכה להיות תקועה על איך להסביר (עוד קודם לעצמי) מה קורה לי שם בפנים כשנושא זה עולה על פני השטח..? למטפלת אפילו לא יודעת אני באמת להסביר.. איך מגדירים כאב עלום זה..? איך משחררים אותו..? איך משתחררים ממנו..? איך לא נגעלים.. איך מבינים שדרך הטבע הוא נכון, בריא.. מזין.. ((((((((???)))))))) אני צריכה משהו שיהיה איתי פה.. אני צריכה את המטפלת שלי.. (כל הכבוד לי! אני סופסוף לשם שינוי מעיזה לאמר שאני צריכה..) לא רוצה להיות לבד אבל קשה לי גם עם הביחד... כי ביחד (הפעם הכוונה לזוגיות) יש את הפחד מהאקט המפחיד הזה.. וזה לא פחד מאינטימיות רגשית.. זה פחד מ... ((((((((((((((מ-מה???)))))))))))))) ושוב אני תקועה.. איאפשר להגדיר.. לא פלא שאני כל הזמן חולמת על נחשים... (סמל פאלי לפי פרויד) ואני הורגת אותם על ידי מקל.. העיקר שלא יפגעו בי.. ולא יעשו לי שום רע.. ולא יהרגו אותי.. מצחיק, עד היום לא חשבתי שחלומות על נחשים יענינו את המטפלת שלי.. או שהיו כל כך הרבה מצבים כואבים עד לכדי טירוף בחיי שהזנחתי את החלומות.. הרי חלמתי אותן במהלך השנים האחרונות.. זה לא חדש.. אמרתי לעצמי.. אלו רק נחשים.. נ-ח-ש-י-ם!!!!!!!! למרות שכן חלמתי בעבר שמשהו שהיה אמור להגן עלי בשעת מלחמה ירה לי כדור באיזורי האינטימי.. והוא היה גבר.. ו'נפל' מעלי מפאת כדורי האויב ששוטטו באוויר.. הזוי.. הרגש אכן מתבטא בחלומות.. אני רוצה עוד חלומות.. (תגידי את נורמאלית..?? עוד סיוטים..??) כדי שאני אבין עוד?? שאבין למה כל כך כואב לי?? למה אני בוכה, נחנקת ונסגרת כשמדובר במיניות..?? על מה אני מגינה?? את מה אני מגנה?? דיייייי מילים לא יכולות לתאר. אבל חשבתי שיותר טוב לי לאחרונה.. מתחילה לפרוח בזכות ועזרת הטיפול והמטפלת.. אז למה עכשיו..???? למה?? למה??? ל-מ-ה-????????? אלוהים אני לא יכולה.. לא יכולה שכל דבר קטן מערער אותי.. גורם לי להפסיק לנשום לכמה שניות.. גורם לי לרצות לברוח.. להתנתק.. לחתוך..?? היום ראיתי משהי הרחוב עם סמנים על כל הידיים.. ופתאום קלטתי איך זה יכול להראות מבחוץ.. נורא.. למה אני עשיתי זאת לעצמי.. או במילים אחרות.. למה מגיע לי להיות בכאב נפשי מטורף שכזה.. למה מגיע לאחרים..?? למה אנחנו סובלים!!! למה אני חוזרת ל'למה'.. בכל פעם מחדש אני צריכה לאמר זאת לעצמי... זה לא יוביל אותי לשום מקום. אז למה אני שואלת למה?? די כבר זה לא משנה.. כואב לי וזה מה שאני אומרת שוב ושוב דרך מילה זאת... והראש מורכן.. ויש רצון לחייך אבל הלב כואב... דומע, בוכה.. ואולי אף מדמם...? קשה לנשום בבהירות.. אולי אני מגזימה בנוגע לכאב המטורף ולא מוסבר הזה שלי..??? אולי אני לא מוותרת לעצמי..?? אולי אני סתם נועלת את עצמי..?? זה לא טוב מה שקורה פה.. אני מתחילה לזלזל עכשיו בעצמי.. מתחילה לפקפק בעצמי.. הרי לא נאנסתי. לא. לא. לא!!! אז ל-מ-ה??? ושוב אני מזלזת בעצמי.. הפכתי את הסיגר לשריפה..??? הרי האש קיימת בסיגריה לכדי שימוש פשוט בלבד.. ואנשים רעים הפכו אותה למצית.. או שאין כזה דבר אנשים רעים.. אולי אומר אנשים שרע להם... כמה לא מקרי.. אנשים שרע להם 'הפכו את הסגירה למצית, לאש'.. וזה מה שאני עושה לעצמי...? לא??? אני מנפחת? מגזימה??? אני סתם??? לא שווה?? מילה פנימית שלי, היא גוזמה...????????????? כואבת. לא מבינה. ~נילי~

נילי שלום, הכאב בדברייך עובר. את מרגישה שלמרות שעכשיו את מסוגלת יותר להיות בטיפול, להיפתח ולרצו בנוכחותה, את מוצפת שוב ברגשות קשים. רגשות הקשורים בעיקר לקושי לקיים יחסי מין, ללא שאת מסוגלת להסביר מדוע. אני חושב שהדברים הללו קשורים. את מתארת קרבה הנוצרת בינך למטפלת, קרבה שתמיד מעוררת בך חרדות, אבל אולי יותר מכך הביטחון שלך בה, ההרגשה שברים מסתדרים בחלקם מאפשרים לך להעז ולגעת בנושא קשה, אולי הקשה ביותר עבורך. וזה מתבטא בטיפול, בפגישות וביניהן. אני לא בטוח שאת צריה להסביר למטפלת את שאינך מבינה. נראה לי שכרגע שתיכן ביחד במקום מבולבל מעט. ששתיכן תצטרכו ביחד לחפש לאן הולכים מכאן, כיצד שורדים את חווית האימה של אי ההבנה. חוויות שעד היום עברת לבדך, וכיום ייתכן ותוכלי לעבור ביחד איתה. אני מבין שזה קשה, שזה מעורר בך דברים שאת לא אוהבת בעצמך, אבל נראה לי שזה חשוב. בהצלחה, דרור