מתן עזרה לאדם שלא מעוניין בכך

שלום רב, אמי נמצאת בנישואים שאינה מרוצה מהם , היא לא מעוניינת להתגרש ולכך יש לה אלפי סיבות- בירוקרטיה, ואנחנו (הילדים) ואבא, ועו"ד .... אני מאוד מתוסכלת מכך שהיא איננה חיה חיים נכונים ומרגישה אשמה שאני לא עוזרת לה מספיק. נפגשתי עם פסיכולוגית שמכירה אותה היטב והיא אמרה לי שאני פרנטל צילד ושאני לא יכולה לעזור לה ,שזה יפריע לי בחיי אם אני אתעסק איתה ובכלל אי אפשר לעזור למי שלא רוצה. אני לא מבינה את זה מבחינה פסיכולוגית , האם באמת מי שלא רוצה עזרה אי אפשר לעזור לו,גם אם הוא טועה? למה? יש מקרים טרגיים (תודה לאל לא דוגמא מחיי) של נשים מוכות שנשארות בבית אז מה אי אפשר לעזור להן אם הן לא רוצות? תודה רבה:)

שלום אכן, קשה מאוד עד בלתי אפשרי לעזור למי שאינו חפץ בכך, או שחפץ בכך אבל סיבות משמעותיות יותר מונעות ממנו להעזר. זהו נכון ברמה הטכנית - לא ניתן להוציא אישה מוכה, למשל, למעון לנשים מוכות או לקחת אותה בכוח לפקידת הסעד. וברמה הרגשית, לא ניתן לגרום לאדם לעבור תהליך רגשי של שינוי, אלא אם הוא מעוניין בכך. אני מניח כי ההגדרה שששמעת מהפסיכולוגית נשמעה לך אולי מעט תיאורטית ומנותקת מחווייתך, אבל ייתכן כי הכוונה מאחורי המילים הייתה באמת כי בשלב מסוים (כל עוד אין סיכון של פגיעה פיזית או סיכון דומה לכך) עלינו להניח ליקירינו לנהל את חייהם בעצמם, גם אם הדבר אומר כי הם יעשו טעויות ויפגעו מבחירותיהם. בסופו של דבר, כל אחד מנהל את חייו הוא וחשוב לא להזניח את החיים האלה. וכל אחד בוחר עבור עצמו מה הם החיים "הנכונים" בשבילו. כך שאם את מרגישה צורך לדבר עם אמך, לנסות לשכנע אותה לשנות דברים בחייה ולהעביר את נקודת מבטך, את יכולה לעשות זאת (כל עוד אינך פוגעת בה תוך כדי). אבל נסי לא להאשים את עצמך אם היא אינה מקבלת את עצותיך ואם היא בוחרת לנקוט בדרך אחרת בכל זאת. בהצלחה דוד