דרור..
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
היית חסר לי כאן השבוע , וליאת .. ליאת ככ חסרה לי ..עדין ..אוףף דרור .. מי היה מאמין שאני אכתוב דברים כאלה .. אבל המילים המדויקות של ליאת אליי .. כאלה שמכוונות בול לפצע הפתוח ומרגיעות אותו ככ חסרות . גם אתה היית חסר..:-( ושוב..אני .. אני .. עדיין .. במצב :-(.. היום זה שבר אותי .. מה ?.. פלאשבק מטורף אחרי ביקור בקניון.. פלאשבק כזה שהשתלט .. עליי .. אחרי שבפתח הקניון עמד לו שומר צעיר שהסתכל וחייך .. "הראי לי " .. הוא אמר .. "פתחי יותר ".. והחיוך שלו פתאום הזכיר .. המילים , החיוך.. שוב וריח הסיגריות ..שלו הוא דחף את שתי ידייו אל ה "נרתיק " שלי חיטט לראות אם יש "פצצה" .. כן .. יש לי פצצה רציתי לצרוח עליו .. הייתי צריכה להגיד לו שיזהר ממני לא ?... יש לי פצצה שמהלכת בבטן.. ו.. ה"נרתיק" שלי מלאאאאא בחומרי נפץ.. רציתי לצרוח עלייו .. אבל שום קול לא יצא, רציתי להגיד לו " שלא יאבד את אצבעותייו כשהוא משלח אותן לגשש בין חפציי , חפציי שלי!!!!! .." וזה מרגיש דרור .. איך בקעה לה "קליפת הביצה שלי" , קצת לפני הזמן .. איך פתאום יש ככ הרבה רעש מסביבי .. המון תנועה .. מרוץ שלם אחרי "גרגירי" ההשרדות ההכרחיים .... אחרי התחרות הזו .. של מי זה שיצליח להיות קרוב יותר ל"אמא"... וזו מלחמה .. ממש מלחמה של קיום .. הפלומה הזו של האפרוח שבקע עכשיו עוד רטובה לה מנוזלי הביצה שהזינו אותה .. אני שוב .. ((((((((((ככ חשופה)))))))))))). הפלומה מצליחה להדביק אלייה כל חיכוך ומגע, כל ביקורת אפשרית .. ואי קבלה. ואין לי כח להגן על עצמי. אין לי כח . אין לי כח להדוף מעליי את כל הדברים הנדבקים. אין לי כח. הכל נדבק.ואיכססססס הכל מעיק. זה מכביד על הלב הסדוק שלי . זה מרגיש עד כמה אין לי כח ליישר את הרגליים השבריריות ולברוח מהקליפה שנשברה .. זה מזכיר עד כמה אין לי אפשרות להניע בכנפים הערומות של הנוצה כדי להגביה עוד קצת.. ולעוף.. רוצה ככ לצאת מן הלהקה הדורסנית הזו שמרגישה סביבי, ואולי .. דרור אולי .. אולי עליי ללמוד את שפת "הקירקור" המיוחדת הזו כדי שזו תהא חלק מן המשחק המשונה בו אני נמצאת?! משחק שככ זר לי ..פתאום ?.. דיי.. דרור .. מה נסגר איתי?..תראה איזה דברים אני כותבת .. השתגעתי ?.. אני כבר לא יודעת . אני מצטערת . אבל, זה שוב כואב. הזכרון שעלה , ריח הסיגריות, אוףףףףףףףףף.. חייבת להעיף אותם ממני , חייבת להניח כאן את הראש .. כי אני מצליחה .. אני מצליחה לראות כרגע דברים חיובים .. הכל נצבע בשחור .. השמיים בחוץ מקבלים להם צבע אדום, העצים חרוכים עד ליסוד, הדשא כולו בצבע צהוב מבחיל . ויש המון עורבים בחוץ, שצורחים .. מנקרים כל דבר שבא קרוב לסביבתם, הם מנקרים את עינייהם של כל החיות .. אךךךךךךך זה נורא...אבל ככה זה מרגיש !!!! האויר בחוצ מצחין .. אין איך לנשום, אין לי איך לנשום!!! אני רואה אנשים .. מלא מלא פרצופים של אנשים כאלה ..כעורי פנים, כעורי הבעה, פניהם בצבע אפור מחוויר .. פניהם ..נואשות, יש בהם ..בורות אינסופית וחלולה שנשקפת אליי ככ חזק דרך עייניהם .., ואני שואלת את עצמי דרור .. היכן?.. היכן אני ?.. איפה אני בכלל ?.. אני מנסה לשאול אנשים פה.. איפה אני .. כולם מתעלמים .. אף אחד לא מתייחס , "שוב.. המשוגעת הזו " ...הם אומרים בשקט.. אני מביטה למעלה .. מחפשת את זה שאמור להיות אחראי על העניינים .. כדי לקבל תשובות .. כדי להבין מתי ארעה השואה הנוראית הזו ...שוב בתוכי .. .. והוא אומר לי .. כן ..ההוא שם למעלה ..בשקט .. "היי.. מה את לא יודעת?.." זה ..כדור הארץ אלייו את שייכת .. פה את נמצאת וחיה .. והזמן ?... עוד כמה זמן אני שואלת אותו ?.. עוד כמה זמן?.. והוא עונה .. כנראה שעוד ימשיך .. בקרוב. מצטערת דרור , התחושות ככ קשות, ההצפות שלי כאן נראות הזויות .. אבל הכל מרגיש ככ אמיתי בבפנים. מצטערת. חיבוק ממני אלייך למרות. שרית,
אוי יקרה כמה כואב להיות פה היום:-( אני שולחת לך חיבוק מחזק פה לצידך.... בילבי ילדת הברזל
החיבוק הגיע.. וכנראה גם השפיע ..:-) יום רגוע עבר עליי. אוהבת שרית
שרית שלום, נשמע שערבת חוויה לא פשוטה בכלל במפגש הלכאורה סתמי הזה, אך כל כך לא סתמי. מפגש שהמילים שנאמרו בו, הרמזים החיצוניים שהרגשת שגרמו לך להרגיש שוב כאילו את שם באותו רגע, כאילו שוב את חסרת אונים והגבולות שלך נפרצים. את מתארת את הכעס הנדמה לך כפצצה מתקתקת. אבל אני שומע אותך גם מנסה להרגיש אחרת, מרגישה שבמובנים רבים את נולדת עכשיו, מרגישה בשל כך אמנם מאוד פגיעה ורגישה, אך גם מאוד מעיזה לרצות דברים, לרצות קרבה, קרבה אחרת קרבה חמה. אני יודע שזה לא קל, את מעבירה את התחושה הזו כל כך חזק, ובכל זאת אני חושב שלמרות הכל את מתארת גם תהליך חשוב שאת עוברת. תהליך שיעזור לך להרגיש אחרת עם עצמך ועם העולם. דרור
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
