קשרים משפחתים

אני אם חד הורית, מתוך בחירה, מגדלת את בני לבד. בני בן 8.5 ילד מדהים , חכם וכו. אני נמצאת בקשרים מצוינים עם אחותי הגרה בצפון. מדברות כל יום בטלפון לפחות פעמים. בגלל המרחק לא נפגשות לעיתים קרובות. לאחותי בן בן 15. ילד שמתעצבן מכל דבר קטן, לעיתים מנבל את פיו. יורד על בני שאוהב לאכול. [בני ילד קצת שמן, שאוהב מאוד לאכול] ואף מכה אותו מידי פעם כאילו בצחוק. בני מעריץ את בן דודו. אני לא אוהבת את היחס שלו לבני. ניסיתי להעיר כמה פעמים. לשוחח עמו שיחה של מבוגרים אך זה לא עזר. בנהי נסע ל3 ימים לטחותי. מצד אחד אני רוצה לעודד את הקשר, בעיקר שאין לבני דמות גברית להזדהות.. [יש לי אב זקן, שבני אוהב מאוד] ומאידך המגע שבינהם מלחיץ אותי ויותר מכך מעצבן אותי. אנא עזרתכם.

שלום אורנה. את מעלה דילמה לא פשוטה. מחד, את מרגישה שהקשר עם האחיין חשוב לילדך, ושילדך, כנראה, גם נהנה ומפיק מהקשר, מאידך את כועסת וחרדה להתנהגויות שמופעלות על בנך מצידו של בן-דודו. בעיני השאלה שלך עוסקת בגבולות - כיצד אנו מציבים אותם, לעצמנו ולילדנו. נסי לחשוב מהם הדברים שבעיניך הם חציית גבול, גופני ונפשי, ביחס של אחיינך לבנך, ושאינך מוכנה שייחצו (מכות למשל, קללות וכו'). אלה גבולות שמחובתך לשמור שלא ייחצו, וכאשר הם נחצים יש בהם כדי לאותת לך שעלייך להתערב ולהגן על בנך. הדרך שבה את בוחרת לעשות זאת נתונה לשיקול דעתך - אולי כדי לאכוף את הגבול יש צורך להיות בסביבה כשילדך עם בן דודו, אולי חשוב לערב את הוריו של הילד ולדרוש שיציבו גם כן את אותו גבול וכו'. עם זאת, חשוב לבדוק מדוע ילדך בכ"ז נהנה עם בן דודו. ייתכן שאת תופסת באופן חמור וקיצוני יותר משחק בין ילדים? ייתכן שבנך מצליח להתמודד היטב עם הסיטואציה, ולא חש שהוא נרמס או מושפל? חשוב לבדוק זאת, שכן לעיתים להורים יש נטיה ל"הגנת יתר" באופן שמצמצם את המרחב של הילדים. שיהיה בהצלחה! מלי.