רוצה להבין

כאשר אדם נכנס להתקף חרדה, המטפל יכול לעצור זאת ע"י גרימת הלם למטופל. (לדוגמה ידוע שאדם שנכנס לפניקה, ניתן לעצור זאת ע"י סטירה מצלצלת). ושאלתי היא מהו התהליך הזה של חרדה? איך הלם (או סטירה מצלצלת) עוצרים זאת? מה קורה מבחינה פיזיולוגית? מה קורה מבחינה פסיכולוגית? איך יוצאים מהמצב הזה של הלם? בתודה.

שלום לך. השיטה שאתה מתאר (לשמחתי) לא מוכרת לי, ונשמעת לי אכזרית ולא אמפטית. אדם במצב של התקף חרדה הוא אדם מפוחד, פגיע, חסר אונים, והצורך שלו הוא בהרגעה ובבטחון, בדיוק ההפך, בעיני,י למה שסטירה (או כל אקט אלים) מייצג. יכול להיות שמה שאתה מתאר קשור לתפיסה לגבי מצבים של ערפול חושים, שאז יש צורך להעיר את האדם, או לרעיון של טיפול פרדוקסלי, שבו התפיסה היא שאנו מפתיעים את האדם במעשה שהפוך למה שציפה או תיכנן, ובכך משפיעים על התנהגותו. ושוב, האקט שאתה מתאר אינו מוכר לי, ונשמע לי כלא יעיל ולא טיפולי. בברכה מלי

תודה על תשובתך. ברשותך אשאל כך: אדם יכול להכנס למצב של הלם פסיכולוגי (ולא הלם כתוצאה מאיבוד דם או חבטה פיזית)? אם כן מהו המצב מבחינה פסיכולוגית ופזיולוגית? בתודה.

שלום שוב. ייתכן שהתופעה שאתה מתאר היא תופעת של "קיפאון", שבה, מול טראומה או בהלה קיצונית, האדם קופא, לא זז. אנחנו רואים זאת, למשל, כשחתול נקלע סיטואציה של ל"כמעט דריסה", ולפעמים נשאר נטוע במקומו מול גלגלי המכונית המתקרבת. התמודדות עם מצבי סטרס מערבת אחת מ- 3 תג' מוכרות: "הלחם", "ברח", או "קפא על מקומך", כולן דרכים שכנראה, אבולוציונית, שירתו היטב את המין האנושי (והחיות) בהתגוננות מפני מצבים מסכני חיים. אני מניחה שיש לך התנסות אישית עם חוויה כזו, ומזמינה אותך לשתף בה, כך שאוכל להגיב עליה באופן שיהיה רלבנטי וקרוב יותר עבורך. אולי גם קוראים אחרים יוכלו, אז, להתייחס לנסיון שלהם עם התחושות הללו להתראות מלי